הי ידעה בעיניים עצומות מי הוא זה שנמצא עכשיו למרגלות הספה ובאיזה מנח נמצא גופו. על הברכיים, בחליפה מחויטת ראש מורכן מסיכת עיניים, עכוז לרגליים שנעולות בנעליים איטלקיות מצוחצחות כאשר אצבעות כף הרגל מקופלות בקיפול כואב. והעור האיטלקי מקופל אף הוא לסדק מכאיב מביוחד.
הם לא התראו כמה שנים, מאז ששילחה אותו להתאהב, להתחתן ולהביא ילדים לעולם. אסרה עליו להיות איתה בקשר, ולהתקרב יותר לבידיאסאם. הוטל עליו לחוות חיים וונילים במלואם.
הוא היה היחיד והמיוחד שלה, צעיר ממנה ב27 שנים, זה שטיפחה וגידלה מהיותו בן 18, אז מצאה אותו זרוק ברחובות ומכור לקוקאין.
הוא חייב לה את גמילתו, את כניסתו לאקדמיה, את הצלחתו בלימודי המשפטים, את האופן שבו ברגע שהתחיל את התמחותו, לא היה משרד עורכי דין בסביבה שלא חשק לקבל אותו לשירותיו. היא הפכה אותו לבעל ממון, אנין טעם, חטוב וכריזמטי, מושא לקנאה במשמעת הברזל שלו וביכולתו המהפנטת לשתוק ולתת לסביבה לערוג למוצא פיו. כאשר דיבר דיבר בקול שקט אך בברור ובשפה רהוטה ומוקפדת. לקח לה שנה של הצלפות תוך כדי חיזוק שרירי הידיים, על מנת ללמדו עברית תקינה בנוסף לעגת הרחוב ולניבולי הפה שהיו דרכו היחידה אז לבטא את רגשותיו.
בתחילת דרכם, כאשר לא היה מאיפה להשיג כסף ללימודיו, היא שכרה בו כזונה מיוחסת ממין זכר, וגם כתוספת פיקנטית לזוגות עשירים ומשועממים. היא לימדה אותו כל טריק אפשרי במין, איך מעגלים פינות, איך שומרים על בריאות, ואיך גורמים לאשה לחשוב שהיא גמרה.
הקשרים והמוניטין שלה השיגו להם לקוחות שמנים. אם נהגו בו שהיה רכושה במלוא מובן המילה, שלא כמוסכם, היא היתה נוקמת כמו אחרון הגנגסטרים, ואחרי זמן קצר כבר לא התעסקו איתו באופן לא הולם.
בהמשך למד גם ערבית ואנגלית כדי להיות עורך דין פלילי שמבין את כל לקוחותיו. כאשר היה מופיע בבית משפט, האולם היה מלא מפה לפה, כי היה גם מה לשמוע וגם מה לראות. הוא גדל להיות בעל שליטה עצמית פנומנלית ומצליחן סדרתי. עבד כי ימלוך, בפשט. עבד שידע שסוד הצלחתו נעוץ בכך שיותר מאשר לימדה אותו לחשוב, היא לימדה אותו איך ומתי לא לחשוב כלל. לרוקן את מוחו, לוותר על אישיותו, למות לעצמו ללא פחד, ובכך להפוך לחיה שרק האינסטינקטים קובעים לה ואז כמו יויו שעובר דרך נקודת אי תזוזה מוחלטת, לחזור משם ולדעת לנהל שיח פתלתל ושכלתני. היכולת הזאת לבדה, איפשרה לו להשיג מצד אחד כל דבר ומצד שני הפכה אותו ללא נצרך לדבר.
הוא היה חייב לגבירתו את נשמת אפו וחייו לעד.
והוא? הוא ידע עליה הכל. הכיר את כל ריחותיה בכל המצבים, את כל מיציה, את טעם דמה בווסתות, ובפצעים, את ההפכפכות הקטלנית במצבי רוחה, את אפסותה שלה בין לבין, את איבוד שליטה על עצמה, את אכזריותה ומסוגלותה להרוג.
הוא היה איש סודה, נושא צלקותיה, עבד אלפא, זה שמטאטא אחריה בכל מובן, סוגד לה לעד, ומוכן לחלק את גופו לחתיכות בשבילה.
הוא היה היחיד שידע מה עומד מאחורי בחירתה בעוני, על עיסוקה הסודי בצבא, ואחריו, ואת הסיבה האמיתית לכך שגבירתו, מלכתו, אלילתו עלי האדמות, אימו הרוחנית, הגורו, המנטורית, זאת שלימדה אותו הכל, נתמכת מזה שנים בשירותי הסעד ובביטוח הלאומי. הוא ידע לחפות על התקפי הבהמיות שלה, גם ביחס אליו, כי היא היתה בכל מצב גדולה מהחיים עצמם ובלעדיה, לא היו לו חיים, לא היה לו דבר.
הגבירה שכבה עדיין בעיניים עצומות על הספה, בעודה מריחה את הבושם הגברי היקר שלימדה אותו לרכוש לעצמו.
היא ידעה מיד מדוע הוא כאן. החזרה שלו אליה אחרי הפסקה וונילית של שנים, סימנה שהניסוי מיצה עצמו מסיבות שעדיין אינה יודעת. אך לפני שהיא מבררת, היא משתמשת, שהרי גופו, שהוא שלה, מונח כאן לפניה.
