(קודם שורות אחרונות מהפרק הקודם )
היא תפסה את האישה בשיער ראשה תוך כדי שהאחרונה מתחילה ליבב מהכאב בקרקפת, ובידה השניה הרימה מהרצפה את החצאית והכפכף שהיה מונח עליה, וגררה אותה לאורך המסדרון לדלת. שם היא פתחה את הדלת ביד עם החפצים, אותם זרקה במפגין החוצה ישר לתוך פניו ההמומים של השכן בגיל העמידה מהקומה שלמעלה. ואז בלי להתבלבל דחפה את האישה שנפלה מחוסר שיווי משקל.
"חוצפנית!" צעקה המלכה בחמת זעם שעיוורה את עיניה וטרקה את הדלת בעוצמה שזעזעה את הבניין.
"מה קורה פה?" אמר השכן בקול שקט. הוא היה עורך דין, וככזה ידע שלא משנה מה, הכל יכול להיות לטובתו.
***
המלכה עמדה במסדרון מתנשפת בכבדות, מעריכה את מצבה. אחד, היא ספגה מפלה, שתיים איבדה עשתונות, שזה כמו האחד, שלוש היא לבד בבית מוזנח, ואין איך לפרוק את תסכולה, משום מה השלוש הזה היה המשפיל מכולם, הוא מלא בחוסר אונים. וזה לכשעצמו היה גרוע ביותר.
היא הלכה לסלון העיפה את השקיות לכל עבר ותפסה לעצמה בחוזקה את השדיים תוך שהיא מרימה אותן כלפי מעלה. היא רצתה להרגיש את גופה. לחזור לגוף תמיד איפס אותה גם עכשיו, התנועה האגרסיבית החזירה לה קצת מצלם אנוש שהלך לאיבוד. היא רצתה לשאוג אבל זה היה מסגיר את היאוש. לא עכשיו. איפה היא טעתה? ואז זה נחת עליה, כמובן, היא בתפיסת עצמה. היא חשבה את עצמה כאחרי הפסקה, סוג של תלמידה שאיחרה לכיתה. וממתי היא בהפסקה? היא מלכה לא משנה מה היא עושה. ומה היא חושבת בדיוק? שאין לה עבד?
יש לה עשרות, יש לה כמה שהיא תרצה , , אהההההההההההההה, , כאן הטעות, בגלל תפיסה המקטינה עצמה יכל לקרות לה דבר בזוי כל כך היא חייבת להתעשת ומהר.
היא פנתה בזריזות למקרר, מזגה לעצמה כוס יין לבן וצונן, פתחה מיד את הלפטופ שהיה מונח מתחת לישבנה של החתולה, לא לפני שליטפה אותה ואז העיפה אותה כאילו הייתה חרק. בתור הצדקה חשבה שהאדרנלין עדיין מסתובב בדמה והחתולה לומדת באופן הזה להיות בלתי צפויה.
היא נכנסה לכלוב, וכתבה בפורום
"עבד/שפחה אלי עכשיו.
לנקות, לסדר,
לקבל הצלפות,
להתקדש בזעמה של מלכה מפוצצת באדרנלין לפני שיירגע.
טלפון ותמונה בהודעות פרטיות"
עשתה קופי פייסט גם לבלוג, רוקנה באבחה את כוס היין, קמה מהכיסא למקרר, הוציאה משם את הבקבוק החצי מלא ושתתה ממנו ישר, כאילו היה מים. בא לה להיות בהמית, זה חרמן אותה. הוויב התחיל לקחת אותה. נשמטה בפישוק איברים על הספה עם הבקבוק הצונן ביד אחת, בשנייה צבטה חזק את פטמותיה דרך הבד האלסטי של החולצה הצמודה, ואז דחפה את הבקבוק הקר בין השדיים. יופי, אנחת רווחה שמנה יצאה מאפה. החיים מתחילים לזרום בעורקים. היא העבירה את הבקבוק על השדיים החופשיות תמיד מחזייה שלה, תוך שהיא נותנת לגניחה להשתחרר ממנה. היא תתפנק קצת לפני שתתחיל למיין את מחפשי המזל , כי בני ובנות מזל הם יהיו. פתאום היא חשבה, למה אחת
זה יכול להיות מעניין, כל אחד מהם חושב שהוא יהיה כאן לבד, לא? חה חה , נכון לעכשיו יש לה זעם כבוש לגדוד של עבדים, במצבה היתה מסוגלת להביא הומואים לזיין לסביות. כן. למה לה לעבוד קשה במיון כאשר היא יכולה רק לרפרף קצת במיון, לאפשר לעדר להגיע, ולהשתעשע בפרצופים הנבוכים שלהם. חלק יחזרו מיד הביתה כמובן. לא נורא. סינון טבעי. היא תיתן קצת זמן לבקשות להיערם.
היא לגמה בתאווה עוד שליש בקבוק. והתחילה להרגיש את החום המיוחד של האלכוהול שיבקש עוד מעט, עוד. מעולה, עכשיו תורה של הגלוריה השמימית של וויוולדי. היא פתחה סרטון יוטיוב של הגרסה האיטלקית עם האישה שבאה בחושך להקשיב לחזרות, עם הלבוש היומיומי והדיבורים באיטלקית בין הפרקים. עם נקישות העקבים בתחילת הסרטון וצלצול פעמוני הכנסייה בהתחלה.
פול ווליום. הניחה את הבקבוק לידה הורידה את מכנסיה ונשארה בתחתוני כותנה שחורות. היא הייתה חמה ומדוגדגת.
הציפיה למוזיקה שתתחיל חרמנה אותה, אבל בינתיים עדיין נשמעו רק צלצולי הפעמונים ונקישות העקבים של האישה שהתקדמה לעבר האולם.
היא הסתכלה על הצוואר הארוך והקר של בקבוק היין. המממ, אולי. וזהו, צלילי המבוא הראשונים של גלוריה התחילו. עכשיו גם החולצה ירדה. היא רצתה אצבעות פושות בכוס שלה עכשיו, אצבעות גבר שזכה להיכנס ולהרגיש את הרטיבות המסממת הזאת. אצבעות מגששות, עדיין לא יודעות, נזהרות, לומדות, חוששות.
היא שקלה לרגע אם ללכת להביא וויברטור, העדיפה לא לזוז לשום מקום מהמוזיקה שעטפה אותה בעוצמה. נשימתה כבדה. האלכוהול עם וויוולדי הרגיע וניחם אותה.
יד אחת על פטמתה, השנייה על הדגדגן, נחה, מקשיבה, לא מפנטזת, רק נותנת להכל להיות. זמן בלי זמן.
ואז בסולו הנשגב של הסופרן, בערך באמצע, היא שמעה קול עדין שידע להשתלב להפליא עם המוזיקה פונה אליה:
"גבירתי. אני לרשותך גבירתי"
