העולם הזה,
אני כל כך אוהבת אותו.
בלי קשר למה אני עושה, כי לעיתים תקופות ארוכות איני עושה דבר. מאידך,
I AM A HUMAN BEING NOT A HUMAN DOING
....
טוב,
מה רוצה להגיד
העולם הזה עוצר את העולם ה"רגיל".
אדם מגלה אותו וכמו נשתל. דפוסי חשיבה משומנים היטב עוצרים במסלולם בחריקת בלמים. STOP.
אחרי ההלם הראשון, יש מערבולת של שאלות, מה?! איך?! סימני קריאה, שוב שאלות, דחיה, גועל, נסיון הדחקה. רק לחשוב על כל אותן, או אותם בני/בנות זוג שתפסו את הפרטנרים שלהם על חם בסצינה הזו.
ולא משנה חריפות התגובות, עדיין זה אחרי הגול.
קיומו של עולם השליטה מרצון, היא עובדה שהוצבה כאן מזמן. דת שרירה ומתקיימת בגוף, בDNA.
הרבה לפני שידעתי את המילים, היה לי חבר, והמקום הכי טוב הכי שלם שהרגשתי בו נכון היה ללכת קצת באלכסון מימינו כמטר אחוריו. זוכרת שהיתי כל כך מופתעת ששם זה הרגיש לי הכי מדויק טבעי, מרפא ומדויק. כמו לחיות נכון. הוא לא התנגד וראה זאת בטבעיות. לשנינו לא היה הסבר, וגם לא נחוץ היה.
בדיעבד חושבת שזה היה רזוננס בין-גופי. לא תמיד זה יתעורר אצלי ולא עם כל אחד. אבל אז משהו בינו לביני קבע שככה.
היו עוד ביטויים, סיפור שמבקש להיספר לאט.
http://blog.nofy.co.il/wp-content/uploads/2014/02/shutterstock_146326706-1038x576.jpg
