דפיקה קצבית בדלת
מחייך חיוך קטן מתחת לזקן שאת כל כך אוהבת
יודע שזו את, יודע שהגעת, כי רק אני ואת דופקים בדלת בקצב שכזה.
הכל כבר מוכן, אבל נותן לך להמתין עוד כמה רגעים.
2 הדפיקות האחרונות בקצב, מגיעות תמיד באיחור אופנתי שכזה
ספק מסמנות חוסר סבלנות, ספק מסמנות "זו אני, רק מוודאת שאתה יודע".
הלב שלך פועם, השפתיים רועדות, אני מרגיש אותך מתנשפת בכבדות מעבר לדלת, את יודעת מה הולך לקרות.
אני מציץ מהעינית, רואה אותך עם מעיל רוח חום וארוך, ממש כמו בסרטים.
מגפיים גבוהות ושחורות, עם עקב קטן שמציץ. השיער המסודר והאיפור המתוקתק, הכל מוכן אצלך, אך את ממתינה עוד כמה רגעים.
"זו את?"
שאלה רטורית מצידי.
"כן אדוני, זו אני."
ההתלהבות בקול שלך נסתרת, אך עדיין גלויה לאוזניי כאילו נכתבה לי לנגד עיניי.
"את רוצה להיכנס?"
שוב שאלה רטורית מצידי.
"בשביל זה הגעתי, לא?'
עקיצה קטנה מצידך.
מיד עם סיום העקיצה הבנת מה אמרת והבנת מה יבוא.
שוב חצי חיוך עולה לי על הפנים
"תמתיני עוד כמה רגעים".
הציפיה אוכלת, התשוקה בוערת והאויר כבר לוהט.
השקט שסורר סביבנו כבד, כל רחש קטן והגוף שלך רוטט.
המפתח נכנס לדלת בדחיפה עזה, רעש המנגנון שולח לך צמרמורת עמוקה.
את כבר מדמיינת מה יהיה, ואת לא רוצה לחכות עוד דקה.
המפתח מסתובב והדלת נפתחת, עומדים אחד מול השניה ללא מילים.
את רועדת, משתוקקת, את רותחת.
"תיכנסי ותחכי לי, עוד כמה רגעים"