שני ירחים
שני ירחים שלמים של תחושת חוסר הוודאות הזו.
שני ירחים שלמים של חיפוש נואש אחר מה שנשאר מהשליטה הכמעט מוחלטת על החיים האלו, שהתחילו להיפרם לאט לאט, כמו סוודר עם קצה מבצבץ שנתפס בגדר.
שני ירחים שהאגרסיביות עלתה רמה כי את בין הדברים הבודדים שנשארו בשליטתי.
את והגוף שלך
את והגניחות שלך
את והשכל שלך
את והנפש שלך
את וההעונג שלך
את והתשוקה שלך
את והצחוק שלך
את והצומי שלך
את וכל כולך
ובכל זאת, גם בתוך השליטה המועטה שנשארה עדיין קיים הפחד של אבדן השליטה הרגעי, כזה שיכול לגרום לנזק בלתי הפיך (או כל נזק לא רצוני בגדול).
מצב שבגללו עוצרים הכל כי נגרם נזק לא רצוני ואי אפשר להמשיך, חייבים לאחות, לטפל, לערסל, להרגיע. וזה קרה.
הפחד הוא שזה יקרה שוב.
הפחד הוא שבפעם הבאה שזה ייקרה, הנזק יהיה גדול יותר.
הפחד הוא הלא נודע, חוסר השליטה וה"מה יהיה אחר-כך".
הפחד הוא הפחד.
אז.. איך ממשיכים מכאן?
עד שאמצא את התשובה, או עד שאעבור לדבר הבא, למי שקורא את זה, קבלו להקת עבר של חברים טובים באותה התקופה, עם שיר מעולה. (סוכרזית - ירח מלא)