לפני שנתיים. 25 בספטמבר 2022 בשעה 23:19
ערב ראש השנה.
מצונן, כנראה מהגן של הילד.
תענוג.
תרופות לא בדיוק מרדימות אז המוח נודד כשאני שוכב לי במיטת האורחים, ונזכר בדברים אקראיים (או שלא?)
נזכר לי בתקופה פשוטה יותר, אי שם בשלהי 2016.
נזכר בך, באותה אחת שהכרתי בתמימות לצורך שלישיה עם הקבועה בזמנו.
נזכר בך שבאותו היום שהתחלנו לדבר גם נפגשנו,
נזכר בערב מטורף של שכרון חושים, כימיה מעולה וסקס פשוט טוב.
נזכר שלמרות שלשנינו הייתה בעיה לישון עם אחרים נרדמנו סחוטים ומסופקים והתעוררנו יחד בבוקר לעוד שעתיים של סקס מטריף, רטוב ומתיש.
ואז אני נזכר באיך שהדברים התפתחו.
נזכר בכמה שניסינו למצוא מקום קבוע אחד לשניה בחיים שלנו, ללא הצלחה
נזכר בכמה שהיינו כמהים ליחס האחד של השניה, למגע, לחום.
נזכר בשיחות העמוקות, וגם באלו שפחות.
נזכר במתח המיני שנוצר בינינו, אך גם בקירות שהתחילו למלא את הריק.
הקירות הללו שגרמו לנו ללכת כל אחד לדרכו שלו.
הקירות הללו שגרמו לנו להבין שאוליי פחות מתאים משהו מיני.
העומס הכבד על הראש והלב שגרם לנו לסטות הרחק האחד מהשניה.
אותו עומס שגרם לנו לומר "זה קצת כבד עליי, אני צריך.ה ספייס" עד לשבוע שחלקנו בימי הולדת.
וכשהגיע השבוע, ניסינו לגשר על הפערים.
ניסינו נואשות למצוא את הדרך חזרה לאותה השיחה, לאותם העומקים ולאותם הקטעים המצחיקים.
את שימחת אותי ביום ההולדת שלי ואני בשלך.
אך לא הצלחנו למצוא את הדרך חזרה למיטה.
השד יודע כמה רצינו, פשוט לא הצלחנו.
אז למה?
למה לי להיזכר דווקא בך?
נכון, לא אשכח את הסקס המדהים.
את הפרצוף המתחנן כשאני מעלייך, מזיין אותך כמו סוס הרבעה ואת מתחננת עם הלשון בחוץ והמבט נוקב לתוך עיניי שאצא ואשפריץ את כל אוני על כולך, מתוך תקווה שיש לך שאוליי תצליחי לטעום טיפה מפרי התשוקה שלנו.
ועדיין אני שואל, למה?
הריי כמותך היו לפנייך, היו גם אחרייך ויהיו גם בעתיד.
אז למה דווקא בך אני נזכר?
עברו 6 שנים ושיר מאז.
עברו 3 שנים לפחות מאז ניסינו לדבר לאחרונה, וגם אז השיחה התחילה כפי שנגמרה, ללא טעם רב וללא תוכן עסיסי, נטו שיחת חולין זריזה כי נפגשנו בטעות בקניון.
האם יבוא יום וננסה שוב לדבר?
האם גם לך קופצת לעתים מחשבה אקראית עליי?
הלוא תמיד קראת לי חבר אמת.
ולך תמיד קראתי חייאתי.
האם סוף סוף אירדם ואצליח להתחיל את תהליך ההחלמה?
לא כיף להיות חולה בתקופת החגים.
המוח קודח ממחשבות אקראיות ואני רק רוצה לישון.
