נכנסתי לכאן מלכתחילה במצב מסויים על מנת לפרוק הכל על הנייר ולהשתחרר .
למרבה הפליאה ככל שעובר הזמן אני מרגיש התדרדרות במקום שיפור .
משהו בסביבה פה מעודד את התפתחות הסטיות הקשות ביותר , או אולי משהו בי הולך ומשתחרר .
אולי פשוט ככל שמאכילים את החיה היא הולכת וגודלת במקום לשבוע .
אני רוצה להודות ? לשלל הבחורות (והבחורים - כן אני יודע שזה מעט מוזר ) שבאו לבקר אותי בפרטי ,כל אחת מכן עולם ומלואו , בני אדם מעניינים ומורכבים , עם חלקכם חלקתי תחושות עם חלקכם פשוט זרמתי ,מתנצל שזה לא יצא מהגבול הוירטואלי , נהגתי ככה עם כולכם ,זה לא בגללכם זה בגללי , נדהמתי לגלות את כמות החרדיות פה (כל כך נדהמתי עד שאני לא סגור מי באמת חרדית ומי הפכה ל"חרדית" בשבילי) , חסידיות לצערי (או לשמחתי?) לא מצאתי (חבל היה יכול להיות מעניין ...)
אני מרגיש שזה פשוט מקום שלא עושה לי טוב,אני מתחיל לפחד מהמקום שאני מתקרב אליו , אם כשאני נותן דרור למחשבות אני מגיע לפינות כל כך אפלות , אני נרעד מהמחשבה לאן אגיע במציאות לאחר סשן אחד או שניים .
מפחיד אותי שהפחד שלי מעצמי מדליק פה אנשים שרק בגלל זה הגיעו אליי לפרטי , אני שואל את עצמי אם הם מבינים שלא אני ולא הם יחזרו אותו דבר ממפגש משותף , ואולי הם מבינים וזה בדיוק מה שהם מחפשים?
אני נלחם בקביעות עם עצמי , מפסיד וקם מפסיד וקם , מרגיש קשה מאוד בכל הפסד אבל יודע שאין ברירה חוץ מלקום ולהמשיך להילחם.
לפעמים אני חושב שנולדתי להילחם,הפסד הוא לא אופציה .
כתוב "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" , אמנם אני לא צדיק (אולי יום אחד אצליח להיות ) אבל אני גם לא מתכוון להיות רשע .
תתפללו שבסיומה של מלחמה אני אצא עם ידי על העליונה , אני שבע ממלחמות , ואולי עצם זה נותן לי את הזכות להיות צדיק ?
בקיצור , היו שלום , מאחל לכולכם (לכל מי שרוצה) שיצליח לקום ולהמשיך להילחם , תזכרו שהשאלה היא לא כמה אתה חזק והאם ניצחת אלא כמה אתה מוכן לספוג ועדיין לקום .