אל תיגע לי בכדורים

פעם היתה גברת. לגברת קראו גברת פלפלת. היא אהבה להתחבק ולהסתחבק. היא היתה נהנית ונענית. היא היתה קטנה וגם גדולה. יום אחד הופיע לו אדון. הוא רצה אותה מאד את גברת פלפלת אבל היא בשלה. היא לא טרחה להביט לעברו או לומר אף לא מילה. ויום אחד הופיע עוד אדון ואז עוד ועוד. והגברת היתה מוצפת. והיא בשלה. ולפתע החליטה שדי היא מיצתה את כל האדונים והיא חדלה בדיבורים. וכמו שאר הדברים בחיים שמוצו היא מוצתה גם היא. אך בד בבד שמה לב שכולם מוצו. הלא ככה העולם עובד? גם כשאין דיכאון בהכרח ממצים את נפלאות החיים ואת האנשים. ואיך נמשיך אם הכל ימוצה? ולפתע הבינה זה לא שממצים הכל לעולם. זה הכל עניין של תקופתיות. ועניין של תגובתיות. ואז או אז שמחה גברת פלפלת. היא הרי לא מוצתה באמת. היא פשוט כבר לא מגיבה.