אל תיגע לי בכדורים

כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי מתקופת הבגרות המאוחרת ומעלה תמיד היו תזכורות עבורי בנוסח תאכלי איזה סנדוויץ או משהו. וגם אם לא נאמרו בהחלט עברו במוחם. ובעיקר וכמובן של בנות המין היפה הרי איך יכול להיות שגבר יהיה לו בכלל איכפת אם אכלתי משהו היום או בשבוע האחרון. ואז אני תוהה אבל רגע אני באמת לא מהצנימיות האלה אז למה דווקא להיטפל לסגנון התזונה שלי. אתם לא רואים את הרגליים הבשרניות? את הישבן הלא פצפון? ובכלל אולי אסור לי לאכול גלוטן ואני יכולה לאכול רק חסה? אולי יש לי אלרגיה לסוג מזון מסוים? אולי יש לי הפרעת אכילה ואז לא משנה מה-אני לא מסוגלת לאכול. אנשים אוהבים לשפוט מאז ומתמיד עוד מתקופת אדם וחוה שחוה שפטה את אדם שיאהב רק אותה ואז בא הנחש והרס להם. אבל מה שבטוח הוא שגם אם אני אוכל את הסנדוויץ הזה זה לא באמת יעלה אותי במשקל כפי שאת ממש רוצה או היית רוצה- אז למה ההערה?!