אל תיגע לי בכדורים

נוזפת על עצמי שתמיד זה אותו הדבר. כשאני רואה משהו אישי עליו הלב נחמץ. שוב ושוב ושוב אותו הקטע אותה המנטרה אותה סניוריטה עם אותו מוחיטו. אחרי יום זה מתפוגג לו. אני ערה לכמה השפעה יש לו עליי עד היום. היכרות מגיל תיכון וויב מתחלף ואפס אפשרות לשכוח. מילא הזמן שזה ידוע ומובטח כעושה את שלו אבל למה איתו זה לא. כאילו כן אין אהבה או רגשות אבל תמיד תחושה של החמצה ורצונות. והאמת שזה כבר לא משנה כי היום זה יום חדש ובטח הוא עוד יצוץ לי פה ושם. אבל בינינו הוא קצת הזדקן אז אני יכולה לומר שהוא פחות מושלם.