אל תיגע לי בכדורים

מי שזוכר אותי בשמי הקודם ״סכיזופרניה״ וודאי ייזכר שהיא לא עמדה בצד בשקט. היא נתנה את הטון בכל דבר שהיה צריך לטעמה מקטן ועד גדול. וזאת לא כי היא הרגישה בטור מנוסח היטב של עיתון מקומי אלא מתוך מקום שיש דברים שאפשר ליתן עליהם את הדעת גם אם זה כואב. היא נדה ונעה ממש כמו עכשיו. שואפת ונושפת על פני אחרים גם ביום מוצלח יותר או מוצלח פחות. וזה לא שהיא לא שם-היא ממש שם רק אחרת. עדיין נעה ונדה מנסה לפענח מצוקות בעיות לדבר על עולמות שאיפות ומקומות נכספים. ותחושת הנדנוד תמיד נותרת ומאות מחשבות על מאות עניינים גוררת אותה לסולם ועוד סולם. ובדיוק כמו במשחק סולמות ונחשים שעולים ויורדים על לוח המשחק בטורים גבוהים היא מחשבת את הצעדים בראשה אחורה וקדימה במאות דציבלים.