לפני שנתיים. 31 באוקטובר 2022 בשעה 20:32
זה נחמד זה נחמד מאד שאני לא מתיישנת או נהיית חיוורת. הנפש עולה הגוף כמעט ולא משתנה הצלקות מתרחבות. פתח היציאה קטן מתרחב וקטן בשנית ולולאה אחר לולאה נסגרת בתוך האצבעות הדקות. מוצאת עצמי משחקת גומי הלוך וחזור בהנאה של ילדה קטנה. והגדולה צועקת עליה מרימה את הקול דואגת להישמע. והדמעות חותכות יורדות עולות נעלמות. כמה לוליטה אני רוצה להיות. וכשהמרדף אחר הטירוף והאדרנלין נגמר חוזר שוב להיות משמים וכמו ההיא שהייתי פעם רק היום הסטים הסקסיים מעט שונים.
