אל תיגע לי בכדורים

הוא ממש לא לבד. הוא מציב במעגל סביבו את כל האחרים. את כל האחרות. אלו מן העבר ואלו מן ההווה. אלו שיגיעו אלו שכבר מתו. אלו שבולעות אלו שהולכות אלו שנשארות או סתם ידידותיות. לא מדובר באיזו כת או כנופיית פשע מפורטו ריקו. אפשר לומר הרבה על הלבד הזה יש בו נינוחות כזו שקשה להשיג בחברותא. וגם הלחץ מן יושבי הבחוץ לא מציק לטמפרטורה שלי כשאני לבד. הרבה נאמר על לחץ חברתי ועל הצורך הזה של תמיד לחפש עם מי להיות עם מי לדבר עם מי לצאת כדי להיות כמו כולם/ להיות תמיד במעגל החברתי הזה. אחרת אוי לנו נמצא את עצמנו שונים לא קשורים לא מבורכים בחברות וחברים שנהנים מחברתנו. לעיתים המרדף הזה אחרי יושבי החוץ הוא מתיש בתוך אפיזודות החיים. ולעיתים הוא גם לא מתאים לאופי לוויב הפנימי של אותו אדם. אז אני לא מחפשת לרדוף אחרי החברותא. היא קיימת במינונים שלה בתנאים שלי באיך שבא לי ולא בלחץ החברתי הזה שרוצה להכתיב גם לי איך עליי לנהל חיים חברתיים בוגרים. אז זהו זה הלבד שלי והוא לא מאיים עליי.