הגשמת פנטזיות

קיבלתי את זה היום בוואטס אפ, מזדהה עם כל מילה

״בגלל כל הגבינות שאכלתי עברתי לילה חלומי ודמיינתי שיש לי קוטג׳ משלי ושאני נפוליאון שעושה סקי עם בולגרית בין עצי אשל לצלילי מוזיקה של רוקפור. בסוף התנגשתי בעמוד ואושפזתי בבית חולים העמק... סיכויי החלמה: 9 אחוז...

לא יודעת אם כדאי ללכת לישון במיטה או להישפך כאן ועכשיו על הספה.
מצד אחד, ההיגיון אומר שללכת למיטה זה הכי כדאי כי יש שם מיטה. ושמיכה וכרית.
מצד שני אפילו להוריד את הבגד ים ולהוציא את כלי הרחצה מהתיק .. אין לי כוח אז ללכת את כ-ל הדרך עד המיטה?
מצד שלישי מיטה.
מצד רביעי אם אני אקום עכשיו כדי ללכת למיטה הכיצד אוכל להתעלם לשכב בה בלי מצעים ? מיטה בלי מצעים זה כמו פסטה בלי רוטב .. ואיך אפשר למנוע מהמיטה הזו מצעים ??? שהרי אם אני אשכב עליה ללא .. לילה שלם אני אעבור מסלול מכשולים הכולל מחשבות,  הסגות על המחשבה הזאת.. 
ושוב מצד חמישי מיטה.
מצד שישי, אני יכולה לרצות לקום מאוד מאוד אבל אף אחד כאן לא מקשיב לי. לא הרגליים, לא הידיים, ובטח לא העיניים.
מצד שביעי מיטה. אין על לישון במיטה.
מצד שמיני פחחחחח אני לא זזה מכאן.
מצד תשיעי יאללה קומי לישון.
מצד עשירי זה לא נשמע לי הגיוני שבשביל ללכת לישון אני צריכה קודם כל לקום ועוד לשים מצעים
ואם זה לא הגיוני אז מי אני שאתווכח??
ספה, נבחרת ברוב קולות.
לילה טוב.

אז התחלנו לעבוד בשש וחצי בבוקר , מגשים של אלפחורס , עוגות גבינה , טארטים קישים , בראוניז מעלפים ונימוחים ..

. הכנות לשבועות.. החג שלי 

אומנם לא המקום שלי .. אבל שאני באה לפה לקונדיטוריה הזאת שפועמת בליבו של קיבוץ בלב הנגב לאיש הזה שהפך לחבר,  הימים האלה הן חגיגה של יצירתיות משותפת , למידה ועשייה.. ואני מתה על העשייה הזאת המדע המדוייק הזה. 

הדיוק.

אין הסחות דעת , התמקדות, פוקוס וכשאני בעשייה הזאת כל כך שקועה אני נכנסת לתוך בועה..  המוסיקה מתנגנת ברקע ואני מפזזת תוך כדי שמרכיבים נפגשים והופכים באחת לקסם מופלא..  וכשאנשי הקיבוץ נכנסים נועצים מבטים ומשבחים עוגה שלי אני מתמוגגת ומרגישה איך זרמי הגאווה זורמים לי בידיים, וממלאים לי את הורידים בכוחות פלא, בשמחה ואהבה. 

והתחושה הזאת ממכרת . 

לרגע אני מרגישה כמו סופרקונדיטורית

בלי הגלימה אבל עם מטרפה 🍫🍭🍡🥨🥪

מתהעלהעבודהשלי😱😱😱😱😱😱

חמש בבוקר אני שוב על הכביש המהיר, השמש מתגנבת לאיטה  ושולחת אלי קרניים חמימות של בוקר טוב. 

תל אביב כהרגלך היית טובה אליי ניפגש שוב בהקדם ❤️🥰❤️

לזקק את היום הזה לרגע אחד קטן .. קטנטנן .. 

והאמת שלא הצלחתי .. אולי הייתי חלשה מדי מהחיידק שנובר לי בבטן והופך אותה, אולי מהחום ואולי זה בכלל  הגעגוע לדברים שהיו וכבר לא יחזרו..

אז סגרתי את הדלת ונשכבתי על הספה בסלון ונתתי לרוח הנעימה של המזגן ללטף לי את הבטן ואז הגו׳ק הקטן שלי נשכב לידי וליטף בעדינות בידיו הקטנות את צאוורי ...

וזה היה רגע מזוקק. 

אהבהשלאתלויהבדבר❤️❤️❤️❤️❤️❤️

בוקר טוב אדוני,
אתמול בדרך חזרה הבייתה נסיעה די משעממת קצת מוסיקה אבל הרבה מחשבות. חשבתי בעיקר על החיים שלי איפה אני נמצאת היום ואיפה הייתי רוצה להיות והאמת שהגעתי למסקנות די רעות .. לא חשבתי שבשנות הארבעים לחיי זה המקום שבו אני אהיה וזה די איכזב אותי.
רגע לפני שהכרנו הייתי צמאה לזוגיות וזו המטרה שהצבתי בפניי זוגיות. ורציתי נורא שהיא תהיה משולבת בזוגיות בדסמית .
ואז אתה הגעת כמו משאלה שהתגשמה והאמנתי בך , בנו וחשבתי שזה המקום שלי, ששם אני הכי רוצה להיות וככה נתת לי להרגיש בהתחלה, נתת לי להרגיש בבית. אחרי הרבה זמן שלא היה לי מקום כזה. והתאהבתי בך ברמות שאי אפשר לתאר ובכל משבר שנקלע בדרך, האמנתי שעדיין נצליח ואתה תישאר האיש שלי, האדון שלי, החבל הצלה שלי מעצמי ומדי פעם משכת אותי למעלה ומדי פעם החבל התרופף ואני עפתי בחבטה לרצפה ושוב כמו פינג פונג למעלה למטה, אני עם החוצפה שלי מרחיקה אותך אתה עם הפוסטים שלך והיעלמויות שלך מרחיק אותי , אז אתמול הבנתי שההתחלה שלנו הייתה אשלייה, פנטזיה משהו לא מציאותי אולי אני לא קראתי נכון בין השורות אולי לא הבנתי באמת מה המשמעות שלי בחייך ואתמול נפלה בי ההבנה שזה לעולם לא יחזור להיות כמו שזה היה בהתחלה ומה שאני ביקשתי זה לא מה שאתה רצית לתת.
אתה בקו מחשבה אחר ושונה ממני ואני מקבלת את זה ועדיין מכבדת ואוהבת אותך, אבל ..

מחליטה לפנות את דרכי ולחפש את מה שחיפשתי לפני שהכרנו , זוגיות .

זה חסר לי אני כמהה לזה אני רוצה מישהו שיעטוף אותי ואני אותו בחזרה ואין לי בעיה להיות הזונה ,השפחה , הכלבה אבל שתהיה הדדיות וזוגיות שהוא יהיה כמהה לי כמו שאני אהיה לו כמו שהייתי לך אבל שוב כנראה שדבריך לא הובנו כהלכה וזו לא אשמתך רק אשמתי .
אז אני אומרת לך בפעם לפני אחרונה אדוני , תודה שהיית בשבילי. אתה לא צריך לחשוב יותר מדי הסופש הקלתי עליך, אני מאוד אוהבת אותך אבל נאלצת להשתחרר ממך עם המון כאב ועצבות אבל עם הבנה שיש יותר מדי דברים שמפרידים ביננו .
אני מקווה בשביל זאת האחרת שנמצאת שם שהיא כן יודעת את מקומה , את השם שלך , מי אתה, מה אתה, שיש יותר גלוי מהנסתר .. כי אני לא יודעת עליך כלום .
שתהיה לך שבת שלום, תשמור על עצמך תצליח ותכבד את הנשלטת שלך כי היא גם בן אדם .
ממני . 

הדבר היחידי שאני לא מוותרת עליו ..

הוא הגיע למרות שבמחשבות שלי ניסיתי להדוף אותו .. הראשון באוגוסט ..

היא נוהגת ואני מאחור מצלמת אותה ומביטה בה, כמה שהיא יפה וגדולה ואיך עוד שעתיים היא תעלה לה על אוטובוס ותהפוך מילדה קטנה שלי לחיילת ..

אז שמתי משקפי שמש גדולות והזלתי דמעות כמו ילדה קטנה ..

והדרך מתקצרת הוויז מסמן שעוד 10 דקות אנחנו שם.. מגיעים .. מוצאים מזוודה אדומה ענקית ומחכים בתור הקצר ..

פתק לבן עם מספר אוטובוס ובטן  שמתהפכת כהרגלה ..

ואז קול ברמקול שמודיע שהאוטובוס שלה מוכן לנסיעה,  זמן להיפרד אוףף קשה,  קשה מאוד ..אני לא עומדת בזה, מחבקת אותה חזק חזק, מנשקת, אוספת אותה לחיקי ולא משחררת.. והבכי נשטף הדמעות עוברות את משקפי השמש השחורים ונטמעות בשיער המשי שלה ..

יהיה בסדר היא לוחשת לי ואני מחייכת בגיחוך .. עוד נשיקה אחת אחרונה אוהבת אותך ילדה שלי 

היא נכנסת בשער וגוררת אחריה מזוודה אדומה, מנופפת לשלום ושולחת לי נשיקות באוויר, אני מביטה אחריה עד שהיא נעלמת לי בהמשך הסיבוב ושוב אני נהר זורם של דמעות ובטן מתהפכת.. 

זהו התינוקת שלי חיילת.. תקלטי .. אני מדברת לעצמי היא חיילת.. פאק לא נקלט .. 

עולים לרכב הדמעות עדיין שם., יש שינויים, צריך להתרגל למצב חדש .. 

בהצלחה קטנה שלי, מוסרת אותך היום לצה״ל תעשי חייל אהובה וחיזרי אליי בשלום אוהבת אמא❤️❤️

קבענו בשמונה וחצי הגברת טסה עם האוטו  והגוק כבר מזמן נרדם לו מאחור . אני מגניבה מבטים לשעון, אין סיכוי להגיע בזמן.. איחור ..  מטר לפני בית המשפט היא עוצרת לי נותנת נשיקה ואני מנסה להבטיח שזה ייגמר מהר 

מעלית .. נשימות קצרות בכל מפגש עם הכניסה הזאת הלב שלי בתחתונים מזכיר לי שוב ושוב שלמרות שהתגרשנו הוא עדיין יושב לי על הוריד השמאלי ומוצץ לי את הדם.

אינטרקום דלת נפתחת והיא מחכה לי בכניסה ..  ואני כהרגלי תירוצים . מזל שהיא נחמדה 

עוד רגע ואני מול שולחן, כוס מים נמזגת וחבילת ניירות טישו ניצבת בדממה ומחכה שיתחילו להימשך ממנה ניירות ..

הלב שלי פועם בחוזקה אני מרגישה אותו, הוא תיכף ישמע שוב את מה שהוא לא רצה ולא קיווה לשמוע .. ״העדפה שלו היא להמשיך במתכונת הנוכחית וזוהי לגור אצל אביו ״ היא אומרת ואני מקשיבה, זה שלא ידעתי אני יודעת הוא כבר קנה אותו, אין לי סיכוי במלחמה הזאת,הפסדתי זה היה קרב אבוד מראש ולמרות זאת הדמעות הן לא שואלות הן פשוט זולגות והטישו כבר צורח תוציאי אותי .. 

היא חוזרת איתי אחורה ושואלת על הגרוש ומוציאה ממני מילים על שנים של יסורים ואיך נפלה ההחלטה להתגרש וכמובן שזאת אני שהחלטתי ואיך זה השפיע על הילדים ?? ואולי הוא רואה בי אשמה??  אז אני אשמה, אין בי חרטות אני אומרת זאת ההחלטה הנכונה ביותר שלקחתי אני עונה והיא לא מרפה וחופרת פנימה ושואלת ״מתי נפלה ההחלטה ולמה בחרתי בזה ??״ ואני מעלה זכרונות מהאוב מנסה להוציא מהמגירה הנעולה את הזכרון של אותו חודש .. יום שבת בבוקר ארוחת בוקר אנחנו כהרגלנו לא מדברים הילדים רבים, הגדול מרביץ לקטן אני אומרת משהו שלא מוצא חן בעיניו ומקבלת בתמורה סטירה מצלצלת וכוס תה חמה שנשפכת עלי וגורמת לכוויה בחזה .. צרחות ובכי של הילדים קללות טלפון למשטרה .. ניידת שמגיעה והוא שנלקח לתחנה ואני מוותרת על תלונה כדי לא לפגוע בשמו הטוב , מעמדו ,הילדים , הכל רק לא אני ..

סליחה עוברים עוד כמה ימים.. אסיפת הורים אני הולכת עם הגדולה ומתכננת לאחר מכן ללכת לחברה לקפה , שיחת טלפון אליו לעדכון קצר וממטר קללות .. את אישה מורדת הוא צועק עליי ״ את יודעת מה קורה לנשים מורדות ??הוא שואל ועונה ״ הם מאבדות הכל, לא יישאר לך כלום אחרי שאני אסיים איתך .. הבית שלך יהיה הרחוב ״ הצרחות והקללות ממשיכות , אני מסתובבת ברכב שעות מחשבות החלטות. החלטה זהו נגמר, חוזרת הביתה נשכבת בחדר ליד הבנות, בוקר, שיחת טלפון לעורך דין בבקשה תתחיל אני רוצה להתגרש..

המגירה נפתחה, הכל יצא החוצה שנים של סבל השתחררו בשנייה היא יודעת להוציא דברים שיחה משחררת, שבוע הבא פגישה רביעית מעניין מה יצא שם.