הגשמת פנטזיות

המיטה נשארה כשהייתה עם כיסוי לבן ונגיעות תחרה המטבח מאורגן ומסודר וגם הסלון.

הדבר היחיד שהשתנה פה זה השקט אני רגילה לבוא לרע להמולה.. כולם ביחד שולחן גדול עמוס באוכל ומטעמים וסביבו ערבוב של נשמות גדולות וקטנות רעש של ילדים מאושרים.

בית שנשמה גרה בו ומפיצה את אורה לכל עבר.

ישבתי במרפסת ונשמתי את האויר החם חוזרת לרגע במחשבות לילדותי היפה בבית ההורים.

המרחק הזה מכם מכה בי כל פעם מחדש זה מדהים כמה געגוע יש במרחקים. פצצת הגעגועים כבר מתקתקת לי בבטן.

כשאבוא אבקש חיבוק גדול, מכיל, אוהב,  מלטף ואחריו נשיקה מענגת כזאת שחודרת לכל החורים בגוף דופקת על כל הדלתות ומשאירה אותי רטובה, רעבה ומוכנה בשבילך.

כשאבוא אבקש שתסגור את הרגש, תקשור אתי הכי חזק שתוכל אני אלחם בקשירה אבל אבין שאני לא יכולה להשתחרר.

וכשאתבקש לנבוח אנבח עד שתשלח אותי למקום המדוייק שבו אני רוצה להיות ערומה , מובכת, מושפלת, מולך .שם במקום הזה, להרגיש חיה בלי פחדים וחרטות,  בלי מחשבות רק נושמת ומתחילה לחיות.

כשאבוא אבקש להרגיש את הדופק שלי פועם בחוזקה מכל הצלפה, סטירה, משיכה, נשיכה,צביטה, נעיצה אבקש להרגיש את הדופק פועם בי בבטן, בגרון, באוזניים ובקצות האצבעות. להרגיש חיה..מתרגשת מתנשמת נרטבת נטרפת ממך.

כשאבוא אבקש שתיתן לי לצלול לתהום שבו אני שוקעת,  המים החמימים עוטפים אותי ושם יש שקט. אין מחשבות רק נעימות עד שהדמעות שלי יתערבבו עם זיעה קרה ורטיבות של אובדן שליטה.

כשאבוא אבקש שתיתן לי לשכוח ותיתן לי להגיע למקום המדוייק שאני רוצה בו ואחרי שאצא מהתהום ותסיים להשתמש בכל חורי,  אבקש לשכב על המיטה להתכדרר ככדור ולחזור לנשום.

להרגיש כל וריד שהדם זורם בו כל נים ונים בגופי ואז הראש שלי יירגע, אז יהיה שקט והשדים שבי יירגעו וזה הרגע בו אני ארגיש הכי חיה בעולם.

כשאבוא זה מה שאבקש .
 

נכנסתי לחדר המיטה הייתה ריקה מצעים של באטמן נקיים ומקופלים, הארון הלבן שבחדרך כמעט וכבר ריק מבגדים,  נותרו בו כמה טרניגים שכבר מזמן קטנים עליך.
חיפשתי אותך בכל הבית קראתי בשמך צרחתי אבל לא מצאתי אותך ולא היה מענה.
דלת הכניסה לבית הייתה פתוחה לרווחה והשער נטרק מהרוח, מיהרתי לסגור אותו נעלתי במהירות את דלת הכניסה והתיישבתי על קצה המיטה ,ניסיתי להתקשר אליך.
אבל רק המענה הקולי החזיר לי תשובה.

התחלתי כבר לדאוג איפה אתה.. לאן הלכת??  כשפתאום הרגשתי שאני נופלת, התעוררתי בבכי, הסיוט הזה היה נורא מדי שטפתי את פניי במים קרים וחייכתי למראה, חשבתי שזה רק חלום.

 פסעתי לחדר הסמוך ורציתי לכסות אותך, אבל המיטה הייתה ריקה מצעים של באטמן מקופלים, ארון חצי ריק וכמה טרניגים ישנים..
לא זה לא חלום זה סיוט .
סיוט המציאות.
 
אתה לא פה כבר מזמן,  הלכת ולקחת את הלב שלי איתך והוא שבור לרסיסים.
 כל יום אני אוספת רסיס ומנסה לאחות את הלב שנשאר, את מה שנשאר ממני חצי אימא חצי אישה חצי ילדה ..
ולא זה לא יכול להיות הסיפור שלי זה לא הסיפור שתיכננתי לי אני חייבת סיפור אחר.
אתה חייב לחזור !
נושמת נשימות חסרות,  עמוקות,  חסרות משמעות אני נושמת רק בשבילם אחרת כבר מזמן הייתי מפסיקה. כל נשימה כבדה יותר מהקודמת כאילו רצתי מרתון של 42 ק"מ ואין אוויר ואין אור ואין חיים רק אתה .. אתה , רק אתה .
תחזור רק תחזור
תיתן לי כבר להתעורר מהסיוט הזה
תן לי לראות אותך במיטה במצעי באטמן מבולגנים וארון מלא בגדים וגם כמה טרניגים ישנים.

 ותניחי אותם על הברזלים"

 אתה מורה לי ואני ילדה טובה עושה מה שאתה אומר.

אתה מרכיב את המשקפים שלך ובוחן לי את הכוס.

אני שונאת שאתה מסתכל עליו בוחן אותו מכל הצדדים בטח חושב לעצמך יאמי כוס מגרה..

מעניין אם ככה אתה חושב על כל כוס שנפער בפנייך.

אתה דוחף אצבע אחת ואחריה אצבע שנייה וזה קצת מביך שזה נעים אבל אז זה נעשה קצת כואב מדי כי אתה דוחף את האצבעות עמוק יותר , אתה מוציא אותן ודוחף מכשיר מוזר כזה שממש כואב, מזיז אותו ימינה ושמאלה, מוציא שוטף את הידיים ואומר "את יכולה להתלבש".

"הכל בסדר, הכוס במצב טוב, שמיש, תחזרי עוד חצי שנה לבדיקה".

אני שונאת רופא נשים.

ובלילות
דלתות פנייך נעולות,
ובימים - אף פעם לא תדעי.

אף פעם לא תדעי,
כמה נסעתי בגללך,
דרכים בכף ידי,
דרכים בכף ידך.

כל פעם שמטוס או משהו
נוגע בשחקים,
אני שומע נסיעה,
אל תחכי.
אדם נפרד תמיד ממשהו,
אני זוכר - בכית,
זה משונה, אך יש בי משהו
שלא מכיר.

ובלילות, תהיי כתובה על חלומות,
ובימים אף פעם לא תדעי.
הזמן המהורהר
תלוי על השעון,
מחוג לכל דבר
קוצב את השעות.

כל פעם שאישה או מישהי
נוגעת את הכביש,
אני נזכר בך, ומרגיש כמו כש...
היית בי.
את ישנה ודאי, ומישהו
נושם אותך עמוק,
ידי אינן ידי האיש ההוא,
ידי המקנאות.

ובלילות -
את לא תראי בחושך...לא!
ובימים - אף פעם לא תדעי.
בשקט, כמו גנב,
על בהונות גופך
בנדודי שינה,
בהרהורי החטא.

תמיד אני חשוד במשהו,
שוטר מדבר אלי,
האם כדאי לומר לו
שאני לבד?
ופעם כשהכל יהיה יותר פשוט,
אפילו המילה,
אומר לך משהו שלא נראה חשוב,
אבל נשמע נפלא.

זהו .

נגמר המזוודה השחורה כבר ארוזה ואני כבר בדרך חזרה לחתלתולים שלי ..

סוף שבוע שהשאיר טעם לעוד עם הרבה ים, שקיעות, זריחות, התערטלות על גגות תל אביב ..אוכל טוב, צחוקים וחברה מדהימה ואפילו בונוס, מכשפה חמודה שקראה לי בקפה וראתה 2 מלאכים וכוס מושלמת..

אולי אלו היו 2 המלאכים היום שליוו אותי בדרך חזרה הבייתה ומנעו תאונה.. שריטה קשה לרכב.. לנהגת שלום.

 סיום סופש בטיפטופים ..הוא והיא מטפטפים לי דברים שקשה לי לשמוע אבל שבוע חדש בפתח, עם תובנות חדשות של מחשבה יוצרת מציאות, נראה לי שמחר זה יום מעולה לנסות ליצור מציאות חדשה. להסתכל על חלק בפאזל ולא לנסות להרכיב את כל הפאזל בבת אחת.

אני קופצת למים, לוקחת נשימה עמוקה וצוללת מה שיהיה יהיה יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות .

לפעמים אני יודעתת שאתה לא באמת רוצה שאדע,

כמה אתה שבור,

כמה כואב לך,

גם אם אתה לא מספר

כמה כואב לי כשאתה לא מדבר.

לפעמים אני רוצה שתשמח מהדברים הפשוטים

שתבכה מחיים נכונים

לפעמים אני רוצה שלא תהיה כל כך בטוח,

שתתקשר אליי כשתאבד את הסיבות

ולפעמים אני מייחלת שתהיה אבוד קצת פחות.

לפעמים אני מבקשת שתהיה איתי תמיד ולפעמים מבקשת לסגור את הדלת אחריך לומר שלום ולא להתראות

לפעמים אני נזכרת שיש דברים שלא תוכל לתת לי

לפעמים אני מתפללת לאלוהים שלך שיהיה גם שלי

שיתן לך משהו ולא רק לפעמים.