הגשמת פנטזיות

השעה 3 וחצי לפנות בוקר אני עדיין במטבח.. מנסה לסיים הזמנה גדולה למחר ומרפי המנייק בא לביקור כי כלום לא הולך

..

מוס נוזל

ביסקוויט נופל

שוקולד לבן שמסרב להיתטמפרר

קצפת שבורה

ביצה שהחליטה להיוות אדומה.

ומטבח שנראה כמו אחרי מלחמה.

אני שנייה לפני לעזוב הכל ולהיזרק למיטה ..ולעזאזל הכל ..

ומשום מקום את מופיעה.

נראה לי שאפילו נרדמתי לשנייה כי את היית שם מולי

הרמת את פניי בקצוות אצבעותיך,

הבטת בי בעיני השקד העמוקות שלך עיניים שאי אפשר לברוח מהם גם אם ממש מנסים ופשוט אמרת "קומי ממשיכים".

חייכת ואני חייכתי בחזרה, אמרת שאת ממש מתגעגעת ושהכל נראה כל כך טעים.. במיוחד עוגת הגזר שכל הזמן הייתי עושה עליך ניסויים .. יותר קינמון פחות אגוזים..

אני מתרוממת מהכיסא שוטפת את הפניים ומבקשת ממך "תשארי בבקשה אל תלכי .."

"את יודעת שזה חלום .. "את לוחשת .. "אבל שתדעי אני תמיד כאן מעליך, מסתכלת, מלטפת ומתרגשת איתך"   ואני.. מרגישה את ידך מתנופפת על שערות ראשי ולרגע זה מרגיש כאילו את באמת כאן לצידי.

מרפי הולך ואת איתו.

איך זה שזה רק חלום ואיך זה שאת לא פה איתי היום ?

שנים שאנחנו חברים.

חברות אמיתית .

הוא מכיר אותי את כל השגעונות שבי את השחור והלבן ולפעמים גם את האדום.

את כל הצבעים שיש בי הוא מכיר .

את הקימור של הגב את נקודת החן על הישבן את הקמט הקטן בצדודית העין .

הוא מכיר אותי הכי טוב קורא אותי בנשימה.

חבר אהוב איש יקר .

כשכולם הלכו רק אתה נשארת ומעולם לא ביקשת דבר רק להיות חבר .

חברים זה מצרך נדיר ..

ואתה ה

בוקר השעון מצלצל חמש בבוקר.

אני מתעוררת עושה קצת פלאנקים, זה מחטב את התחת ובא לי תחת יפה ומוצק.

לובשת את הטייץ השחור והגופיה החדשה שלו, נועלת את נעלי הספורט הנהדרות שלי,הפלייליסט בטלפון שלי מכוון לשעה.

אוזניות נטחבות לתוך האוזניים, דופקת בקבוק מים ו-2 תמרים ויוצאת מהבית.

בחוץ אוויר נהדר וריח של בוקר הדבר היחיד שחסר לסיטואציה הזאת זה הריח של הים.

אני מתחילה לרוץ בתחילה בצעדים קטנים ולאחר מכן מגדילה את הפער בין רגל לרגל ונכנסת לעמוק של ריצה, בדרך כלל בשעות הבוקר אין הרבה נהגים חרמנים בכביש אז אפשר לרוץ בשקט עד שעובר נהג ארס ושורק לי לקילומטר "כן מותק איזה תחת", אני בכלל לא שומעת אותו, אני רצה.

השיער שלי אסוף אך עדיין מתעופף ברוח הקרירה של הבוקר קרני השמש מלטפות לי את הפנים ואני רצה.

אני מתה על ריצות כשאני רצה, אני מתנתקת מהכל, המחשבות פשוט עפות הן אינן קיימות יותר, הדבר היחיד שקיים זה אני, הדרך המוסיקה.

מכשיר הריצה מודיע לי שכבר רצתי 3 ק"מ , אני מתחילה להרגיש את הרגליים שלי שמתחילות להיות כבדות אבל אני לא מפסיקה ממשיכה לרוץ עוד קצת עוד עלייה אחת, העליות האלה קורועת לי את הרגליים אבל שוב הן טובות לתחת ופעם אחר פעם אני מוכיחה לעצמי כמה כוחות יש לי שאני מטפסת אותן ישורת אחרונה וכמעט הגעתי לכניסה לשכונה...

השעון מצלל בקולי קולות ואני עם עיני קורי עכביש פוקחת את העינים ומתעוררת....

..אוף זה היה רק חלום ...

טוב יאללה עכשיו לדבר האמיתי לובשת את הטייץ השחור שלי ויוצאת לרוץ. 

כשהמגירה מתרוקנת מהן..

אבל הגיגית כבר מלאה 

זה סימן! 

שצריך להתחיל לקפל כביסה !😂😂😂😂

עומדת פה לידך

מנסה להירגע

מי כמוני כך איתך.

אותו חלום, משפט מוכר
לא עוזב אותי במנוחה
אני כאן איתך תמיד מחכה
שדה קוצים או שדה כותנה
אני שוב אני, אני רק אני
עומדת יחפה על אדמה חמה

ומוכנה.

שלמה המלך ! !

לילה במחשבה אופטימית 😎

כל מה שאני עושה
פה
זה להתגעגע אליך.
מיליון ואחד דברים להתעסק בהם כדי שלא תזדחל לי לקצוות המחשבה.
להתעטף במגבת של מאה אחוז כותנה
אפס אחוז הבנה.
כל מה שאני עושה פה
אלו דברים חשובים ופחות.
כל מה שאני עושה זה לנסות.
לא להתקרר בלילה כי אתה לא תקום ותכסה אותי. אז עכשיו אני ישנה עם פיג'מה שלמה.

כל מה שאני עושה פה זה לגור ולישון ולחלום ולאכול ולקום ולאחר ולקרוא את הכל בלעדיך.
זה לחיות את החיים לפניך.
זה לא לומר לך :"תראה,תראה יש משחק בטלוויזיה בוא נראה !"
זו מוזיקה שלא יוצאת מ7 קירות ביתי.
זה לבוא אליך
לצאת מדעתי.

היא רצתה שתתקשר לומר שהיא בסדר.

שיום יבוא והיא תהיה שלמה
שהחשבון הסתיים מזמן עכשיו זו רק הנפש שמתענה.

"תסלחי לעצמך כל השאר יבוא מעצמו" היא אמרה.

אפילו הזקנה שפגשה אותה ברחוב, ניסתה לקרוא בה אישה.

ראתה בה רק נפש עייפה .
תלמדי לסלוח בינתיים.

סליחה היא כל כך סתמית שהיא נאמרת לשמיים.

סליחה היא מילה שדרוש ללמוד אותה.
ללמד אותה.
לסליחה צריך כוחות.
קודם בלב
בסוף בסוף היא מגיעה לעיניים.
אם היא נכונה היא מגיעה לעיניים.

אם היא אמיתית היא נאמרת רק פעם אחת.

סליחה .. סליחה 

יום אחד אני אדע אותך

בינתיים את בלב . 

הכל.

לא משאירה עלי כלום.

לא טבעת .

לא צמיד.

לא בגד.

הכל .

וממתינה .

לך.