הגשמת פנטזיות

זה חופן? 

רגע לפני כניסת שבת החלטתי להכין את הקציצות עם במיה של סבתא פורטונה וזה העלה בי זכרונות של השבת האחרונה שלנו ביחד .ריח הקציצות והאוכל הנהדר שהכינה עלה וריחף בכל רחבי הבית. השולחן כבר היה ערוך לשבת ולחם הבית הפריך שלה היה מונח על מגש בכניסה למטבח,  רמז לנו הנכדים שצריך לבוא ולנגוס.. והרי ברור שזה מה שעשינו.. 

היא ישבה במרפסת ושתתה תה עם עוגיות בולו תונסיאות.. ואני ניגשתי אליה הנחתי את ראשי על ברכיה הצנומות וביקשתי שתשיר לי שיר.

היא ליטפה את ראשי כפי שתמיד נהגה לעשות, ידיה היו נעימות ומלטפות אין .. אין,  עוד ידים כאלה.

ושרה את אחד השירים האהובים עלי:

-'Au clair de la lune

Au clair de la lune 
Mon ami Pierrot 
Prête-moi ta plume
Pour écrire un mot 
Ma chandelle est morte 
Je n'ai plus de feu 
Ouvre-moi ta porte 
Pour l'amour de Dieu 

Au clair de la lune 
Pierrot répondit 
Je n'ai pas de plume 
Je suis dans mon lit 
Va chez la voisine 
Je crois qu'elle y est 
Car dans sa cuisine 
On bat le briquet 

Au clair de la lune 
L'aimable Lubin 
Frappe chez la brune 
Qui répond soudain 
Qui frapp' de la sorte 
Il dit à son tour 
Ouvrez votre porte 
Au dieu de l'amour 

Au clair de la lune 
On n'y voit qu'un peu 
On chercha la plume 
On chercha du feu 
En cherchant d' la sorte 
Je n' sais c' qu'on trouva 
Mais je sais qu' la porte 
Sur eux se ferma.

כשסיימה חפנה את פניי בידיה ונתנה לי נשיקה ארוכה . ואמרה בערבית 

Ha eh bak 

וחייכה חיוך של אהבה .

כבר הרבה זמן שלא כתבתי . מוזת הכתיבה עזבה אותי ועברה למקום אחר עכשיו מוזת היצירה שוקקת בי כשאני קמה בבוקר נכנסת לחלל האישי שלי מדליקה את התנור שולפת קלחות ומדליקה את האש ואז מתחיל הקסם.

ריח של וניל ולימון או קרמל משגע אני מוזגת מערבבת טועמת ויוצרת מנגינה חדשה.

אחרי כל כך הרבה שנים של חלום אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו אחר אני יוצרת כי זה בוער בי.. כי יש בקונדטוריה שילוב של חשיבה עמוקה ויצירה בלתי נגמרת ..

היום אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו אחר .. כי אין יותר כיף מלקום בבוקר ולעשות את מה שאני הכי אוהבת . .

זמן של קסם .. מריחים ?

הטלפון מצלצל שמעון מדבר הלו מותק מה שלומך אני לרגע מנסה לקלוט מי זה שמעון ואיך הוא מעיז לקרוא לי מותק ? 

השמעון היחיד שאני מכירה זה האבא שלי אבל הוא כמעט לא מצלצל וזה לא בגלל שהוא לארוצה ..הוא םשוט עדיין לארגיל לטלפונים ניידים הוא לא מצליח להפעיל אותם ולרוב השיחה מתחילה בהלו .... הלוו...  ונגמרת בהלללווווו.. 

אז מי אתה שמעון.

ושמעון ממשיךאת שומעת מותק . הכנתי לך הפתעה חבלז .. 

אבל שמעון אני לא מותק נראה לי שטעית במספר 

אבל שמעון באקסטזה של ההפתעה הוא לא ממש מקשיב ומבין שזאת לא מותק.

הקיצר מותק 

חלמתי עליך אתמול בלילה.

היינו רק שנינו בשדה מלא פרחים. אתה הסתכלת על הדבורה שעברה מפרח לפרח וצחקת לרגע ראיתי את הפנים שלך העיניים היפות והגומות השובבות שלך

אני אוהבת את הצחוק שלך .אוהבת אותך.

מתגעגעת כל כך.

אימא. 

התרגלתי לרפטואר הקבוע כל שנה בחלקה הצבאית הישנה אנחנו עומדים כולם מחובקים. זעקות השבר מסביב וסבתא כורעת על הקבר ומייבבת את געגועיה לבנה היקר שהלך בטרם עת. 

כל שנה היינו מתאספים ביום המיוחד הזה כדי לתת לו כבוד אחרון. אבא תמיד היה מכונס בעצמו סבתא הייתה מסתכלת עליו מהצד ולא מפסיקה לבכות. הוא תמיד הזכיר לה אותו במבט בעיניים, בחיוך השובב, בשפם הקטן שגידל. אני זוכרת את היום ההוא שהוא נכנס לבית והיא כמעט התעלפה שראתה אותו מאז אסרה עליו לגדל שפם הם היו כל כך דומים .. שלרגע חשבה שזה הוא בדלת .. 

לא קל לחיות במשפחה שכולה התמונות שמתנוססות על הקיר זכרון ישן לבן, אח, בעל, אבא שלא ישוב .. בשנים האחרונות אבא כבר לא מדבר עליו מדי פעם כשמתקבצים סביבו כל הנכדים הוא מפליג בזכרונו אל ימים עברו ומספר על האח שלו האמיץ, על המסעות שעברו ביחד, משחקים ששיחקו ואפילו על לילות ללא שינה עמוסי בילויים והוללות אי שם בסיני .. 

לפעמים אם מסתכלים ממש מקרוב על עיניו רואים בזגוגית העין את הדמעה והגעגוע .

דוד יקר שלי יהי זכרך ברוך. 

פניה מביטות אלי מתוך המראה  עיניה מושפלות שצדדיהם עם טיפות של דמעה יבשה .

פנים יפות יש לה אך עצובות אם מסתכלים מקרוב אפשר גם לראות את השחור הקטן הזה מתחת לעינים עדות קטנה לכמה ימים ללא שינה . האף שלה קצת אדמומי מקינוחים אין סופיים ועל המצח היפה שלה יש קמטון קטן שמציץ . "כן. אין ספק שהגיל עושה את שלו" היא אומרת ומחייכת חיוך עצוב השפתיים האדומות שלה קצת חיוורות עם כתם דם קטן סימן אחרון מהאצבעות שלה שלא מפסיקות לפצוע את שפתייה "עצבים" היא אומרת ..