אחרי שקיבלת את מסמכי הגירושים ואני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול ...
ערב צום היית בבית הכנסת, השליח מבית המשפט הגיע עד אליך הוא קיבל את פנייך ואתה בפנים שמוטות הבטת בניירות בעצב.
אני זוכרת את פניך הנפולות שחתמת על המסמך ההוא שמאשר שקיבלת ואז התיישבת על הבטונדה ממול בית הכנסת וקראת את ערימת הניירות שהוטחה מולך, אחזת את ראשך בין ידיך, מאיש בגובה 1.8הפכת לאיש קטן, גמד ,מכונס בתוך עצמך.
צפיתי בך מהמרפסת, ראיתי איך ברגע אחד, בשנייה, קורס עולמך ואני האחראית לכך.
לקח לך זמן עד שעלית הבייתה המשכת לשבת עוד כשעה על הבטונדה ההיא, עדיין מחזיק את ראשך בין ידיך ובטלפון מתחיל לנהל את המלחמה החדשה שלך המלחמה מולי .
אני חיכיתי לסערה, חיכיתי שתבוא כי ידעתי שהערב הזה הולך להיות ערב של סערות, צעקות ומילים קשות.
ואז עלית הבייתה נכנסת והתיישבת בסלון חיבקת חזק את הילדים ושאלת לשלומם. את הקטנציק נישקת מלא נשיקות קטנות והעברת אותו מהעגלה למיטה שבחדר ואז נכנסת למטבח ואמרת :
" את בחיים לא תסתדרי לבד "
ואחריו הסערה ..
כן.. אני זוכרת את המשפט הזה כאילו היה אתמול . עברו כבר כמעט שנתים וחצי מאז והאמת שאני די מסתדרת .. הדבר הכי קשה זה החשבונות .. איתם אני באמת לא מסתדרת !
