לפני 7 שנים. 7 באוגוסט 2017 בשעה 3:24
עתה כשהשמש מתמוססת במים ואני מודעת פתאום לרפלקס טורדני .. רגליי עדיין מוכנות לטפס במאות המדרגות בדרך אל האור. אבל אני רק יושבת בקצה המזח וצופה באחרוני השחפים על המים המתנועעים חרש חרש.
אני מהרהרת בעולם שהמשיך לנוע בלעדיי סיפוריו נפרשים אם אני רואה אותם או לאו... זה לא ממש משנה ..
אתה ודאי שוכב במיטה.
אני מעלה בדימיוני את פנייך החשופות מכוח השינה . ותוהה איך אתה נראה היום ואם אתה חולם על הימים ההם שההינו יחד.
האם אתה מתגעגע אליי שכובה לידך.
נקודות של זמן פלשבקים שלנו חבוקים
והזמן ..הרי הזמן לא יחזיר אותך ..
אבל פעם הבטחת.. או שרק הבטחת לעצמך?
ובסוף הכל מתנקז אליי מבט עם זוויות .. אולי אני גרועה ברמזים צבעים ואותית ..
מתי אלמד לבחור נכון ?
.. הכותבת אחרי לילה נטול שינה מהול בגמירות ולכן אין לקחת את דברי ברצינות .. חחח בוקר של אהבה ביציס!!!