אחת התנוחות האהובות עליי. דאשה (שם בדוי שהיא בחרה לעצמה) עם הברכיים על השטיח, הגוף על המיטה. הידיים קשורות מאחורי הגב. כפות הרגליים קשורות כלפי מעלה.
לא מזמן חיטטתי בדיסק ישן שלי ומצאתי שם תמונה שלה בפוזיציה הזאת. מביש כמה שהייתי גרוע עם חבלים באותה תקופה.
אני מסיים לקשור את החבלים ורואה שהיא מתכווצת, מחכה לפליק הפותח.
הטלפון מצלצל. זה שגיא. אני דוחה את השיחה. מיד אחריה אני מקבל את ההודעה בטלגרם.
מיקרוסרויס קריטי לא עולה, לקוחות לא יכולים לשלם. אני בא לשלוח אותו למייק, ונזכר שהם באמצע ריב על משחק כבוד כלשהו.
שגיא בחור גאון. הוא בטוח יודע איך לפתור את הבעיה. הוא פשוט לא רוצה. הוא רוצה שמייק יסבול.
שאתקשר עכשיו למייק ואקפיץ אותו לטפל בזה?
אני מתקשר חזרה לשגיא. הוא מסביר לי את הבעיה. סליחה, את הסימפטומים. למה שיתן לי רמז, זה רק יתן יותר סיכויים להציל את התחת של מייק.
שולח מבט לתחת של דאשה. היא די מתוסכלת. אני גם. זה הזמן לשחק משחק.
שגיא חכה שניה. מעביר אותו להשתק.
אני מספר לדאשה מה קרה. ואז אני רוכן מעליה ומספר לה על המשחק שאני הולך לשחק. בכל פעם ששגיא אומר "מייק" אני מפליק לה על תחת ימין. בכל פעם שהוא מתחמק משאלה ששאלתי אותו, אני מפליק לה על תחת שמאל. התחת היותר אדום הוא המנצח. על איזה סוס את מהמרת?
"שמאל".
זה גם היה ההימור שלי, אבל לצורך המשחק לקחתי את ימין.
הייתי יכול בכיף לרמות פה, כי דאשה בקושי דיברה מילה בעברית. אבל מייק היא מבינה, ואולי התחמקות משאלה היא תזהה לפי אינטונציה.
הנחתי את הטלפון על הגב שלה ושמתי את שגיא על ספיקר.
במשך חצי שעה של שיחה הצלחתי לסחוט ממנו את כל המידע שנדרש בשביל לנצח את התקלה הזאת, ובסופו של דבר הבאתי אותו למצב שהוא כבר לא יכול להגיד שהוא לא יודע מה לעשות בשביל לתקן.
קווץ' קטן נוסף והוא הרים חזרה את המערכת.
דאשה חטפה כל כך הרבה מימין ("בא לי להקיא כשאני קורא את הקוד של מייק") ומשמאל ("שגיא, בדקת את הלוגים של pm2?" -"לא אין סיכוי שיש שם משהו")
צילמתי לה את התחת והצגתי בפניה את נצחונה.
איזה פרס את חושבת שמגיע לך?
"אני רוצה שתקרא לי פרק מהספר".
"קיבלת".
היא היתה אוהבת לשבת בשישי בערב ולקרוא מספרי גור, ומדי פעם היתה מקריאה לי ציטוטים נבחרים.
הפעם אני קראתי לה פרק.
היא בחרה פרק שבו כמה אדונים מדברים ביניהם, והשפחה עומדת בצד ומאזינה בשתיקה. לא חסרים פרקים כאלה.
אני ישבתי על המיטה, והיא היתה מרוחה עליה בדיוק באותה התנוחה שהיתה בחצי השעה האחרונה.
על גבה צלחת עם מנה טבעונית שהזמנתי בדרך הביתה. מדי פעם היא גם זכתה לטעום ממנה.
לקראת הסוף, נתתי לה פינוק חריג: יד אחת משוחררת.
היא ספגה הרבה בשבילי הערב, מגיע לה.
