--- המשך ---
"להפתיע אותך? את בטוחה שאת במצב להפתעות?”
“כן. אני רוצה שתפתיע אותי".
“קומי".
תפסתי אותה משרשרת האזיקים והבאתי אותה לקצה הסלון, ליד המעבר למטבח. הוריתי לה להשאר במקומה.
לקחתי קערה גדולה ומילאתי אותה ב 2 ליטר מבקבוק מים מינרלים.
הנחתי את הקערה לפניה והורדתי אותה על 6.
“את הולכת לטבול את הפרצוף בתוך הקערה הזאת".
היא חזרה לקיפאון.
“תעמדי בזה?”
“כן. תן לי רגע".
כל שריר בגופה היה קשה כמו אבן.
המתנתי כמה רגעים ולאחר מכן אמרתי לה "אני אספור עד 5 ואת טובלת את הפרצוף בפנים. מוכנה?”
“אני מבינה שהלך האיפור"
“כן, זה אומר שהלך האיפור. תתמודדי עם זה?”
“כן" אמרה באיפוק. “תוכל לפחות לאסוף לי את השיער?”
אספתי את שיערה ואחזתי אותו בידי.
ספרנו ביחד. “אחת. שתים. שלוש. ארבע. ו...”
הראש במים. טבילה קצרה ומהירה.
“יופי. ילדה טובה".
לקחתי עוד מים בכף ידי ומרחתי אותם על פניה בברוטליות. האיפור התחיל לנזול מהעיניים ללחיים.
סטרתי לה. לקחתי עוד ועוד מים מהקערה והטחתי אותם בפניה.
הכיף הזה הסתיים מוקדם. האיפור נכנס לתוך עיניה והיא הרגישה צריבה חזקה.
הבאתי לה את התיק שלה, והיא הסירה את האיפור בצורה מסודרת.
ישבנו על הריצפה ודיברנו על מה שהיה.
“איך את?”
“העיניים בסדר. אבל באסה לי שהיינו צריכים להפסיק את זה באמצע".
“אף פעם אין שלמות. אנחנו צריכים להשיג את מה שאנחנו יכולים, וליהנות מזה גם כשזה לא מושלם".
“כן. אבל עדיין זה מבאס".
אין ספק, היא היתה צמאה לעוד.
קמתי בבת אחת, תוך שאני מביט בעיניה. ההבעה על פניה היתה מדהימה. ציפיה גדולה יחד עם חשש גדול. היא המשיכה לשבת על הריצפה, ועקבה במבטה אחר כל תנועותיי.
הלכתי אל השולחן הקטן שבפתח הבית, ומצאתי את התחתונים בין בגדיה.
היא המשיכה להביט בי בחשש, מנסה לנחש מה אני הולך לעשות בהם.
וברגע הבא. דחפתי אותם לתוך פיה, ואילצתי אותה לסגור אותו.
הורדתי אותה על שש.
מילאתי שוב את כף ידי במים והטחתי בפניה.
הורדתי אותה לשכב על הבטן. ידיים מעל הראש.
אחזתי שוב בשיערות ראשה ושפכתי את הקערה על גופה. משכתי אותה לאחור ומרחתי את פרצופה בתוך השלולית שנוצרה על הריצפה.
התגליות היפות ביותר שמורות למאלתרים. באותו היום למדתי כמה מספקת סטירה עם יד רטובה. הצליל שלה נפלא, האפקט של הרסיסים הקטנים של המים גורם לה לעצום את העיניים הרבה יותר חזק. העור שלה מגיב הרבה יותר בעסיסיות. בקיצור, תנסו את זה בבית.
כיף להשפיל עם כף היד, כיף יותר עם כף הרגל. טבלתי אותה בתוך השלולית ומרחתי את כף רגלי על פרצופה, שוב ושוב.
רכנתי אליה.
“מה שלומך, טינופת? איך החיים המגעילים שלך?”
הנה כלל שימושי לחיים: שאלה פתוחה + תחתונים בפה מעידים על שאלה רטורית. תבדקו, זה נכון.
באופן מעליב היא בחרה שלא לענות לי. את העניין יישבו סדרה של ספאנקים רטובים (כן כן, גם זה מאוד מספק) וכשהטוסיק שלה היה מתעייף חזרתי לטפל בפרצוף היפה והמטונף שלה. וחוזר חלילה.
בסוף הדרך הזאת היא פשוט שכבה על הריצפה, מותשת, ורעדה מקור.
“בואי חמודה. סיימנו פה"
הבאתי לה מגבת נקיה. היא גילתה כמה קשה להתנגב עם אזיקים על הידיים.
אחרי שנתתי לה להכשל ולהכנע לבושתה, שחררתי את ידיה ואפשרתי לה להתנגב כמו בן אדם.
חיבקתי אותה עם המגבת ולקחתי אותה לספה. היא היתה כמו כלב רחוב שאתה מכניס הביתה ביום חורפי. היא התכרבלה על הספה והניחה עליי את ראשה, ודיברנו על הערב המופלא הזה, ועל הדברים שהיו ויהיו.