אין בהכרח קשר בין אמונוגמיה ובין בדסמ.
אפשר להיות מונוגמי לחלוטין ובדסמי, או אמונוגמי וונילי צח כשלג.
בעיני, שני המושגים מתחברים. אבל לא במובן הקלאסי של המילה.
בבדסמ, שלא כמו במערכות יחסים רגילות, אין סימטריה. יש צד ששולט וצד שנשלט.
לכן, זה יראה סביר מאד שהצד השולט יכול לנהל כמה מערכות יחסים ואילו הצד הנשלט ידרש לשמור אמונים מלאים.
מבחינתי, העניין יכול ללכת שלב נוסף.
גם כך, אני חושב שמערכות יחסים עם שניים בלבד הן מוגבלות וחסרות בעידן המודרני. למה לא להרחיב את עלילה? למה לא לחיות במערכות יחסים של 3 או 4 בני אדם?
יש קומונות פוליאמוריות שמתקיימות כך. עכשיו, דמיינו כמה יפה זה יוכל להיות כשזה משולב בבדסמ.
הרי, שולט או שולטת, יוכלו להחזיק הרמון של נשלטים או נשלטות בואריאציות שונות של מגדר. הנשלטים ילמדו לאהוב זה את זה או את זו ולשתף פעולה כדי לשרת באופן טוב יותר.
דמיינו את הסיטואציה:
שולטת ושני נשלטים (דוגמה אקראית שנראית לי הטובה מכולן...) מתגוררים יחד בבית. (לצורך העניין נוציא רגע ילדים מהמשוואה אם כי גם זה יכול להשתלב).
נשלט אחד יכול להיות עקרת הבית והשני יכול לעבוד יותר בחוץ ואחראי על הצד הכלכלי. השולטת יכולה להנות מרווחה כלכלית ותחזוקתית שאפשר רק לקנא בה.
השולטת נכנסת הביתה בסוף יום עבודה ורואה את שני הנשלטים שלה עסוקים. אחד מנקה בחריצות את הרצפה והשני עמל במטבח. ניחוח האוכל המתבשל וחומרי הניקיון ממלאים את האוויר.
השולטת נכנסת בשקט, נשענת לאחור ונהנית לראות את שני הנשלטים מפטפטים ומחליפים רשמים על קורות היום. הם כבר חברים טובים החיים יחד תקופה לא קצרה. היא יכולה להיות גאה בעצמה. היו תקופות בהן היא עבדה קשה כדי לחבר ביניהם. הקנאה והתחרות ניהלו אותם. ביד קשה, באהבה, בהגיון וברגש היא חיברה ביניהם.
דרכה הם למדו לוותר על הקנאה, למחול על הכבוד ולזכור שיש להם מטרה משותפת אחת. היא.
השלב הבא היה להפוך אותם לנאהבים. הם למדו להכיר ולאהוב את הגוף האחד של השני. להתענג הדדית. לקח זמן אבל בסוף הם למדו גם להנות מיחסי מין.
כאשר היא הבחינה שהקנאה כמעט חולפת, היא טרחה לייצר אותה מחדש. כדי שיהיה מעניין... האחד נדרש לשבת ולהסתכל כשהיא מתענגת על גופו של השני. מתי היא תבחר בו שוב - הוא לא ידע. זה השאיר אותם דרוכים ומתוחים. כמו שהיא אוהבת.
היום זו תקופה טובה. תקופה של שיתוף פעולה ואהבה. היא אוהבת את זה. זה מתאים לה כעת.
הם שמים לב אליה. חשים בנוכחותה.
החב שלה מתרחב כשהיא רואה את השמחה על פניהם.
היא היתה שמחה לשבת ולאכול אבל לפני כן יש טקס יומי. כל אחד חייב לעבור איתה על סדר היום שלו ועל הפעמים בהן לא עמד במשימות שלה.
היא שומעת.
את האחד היא מציינת לחיוב. השני צריך להענש. הוא מביא שוט. הראשון קושר אותו וסופר עבורו את ההצלפות שלה.
לאחר מכן אפשר סוף סוף לשבת לאכול.
בסוף היום הם רואים יחד פרק בסדרה האהובה עליה.
הם פורשים יחד למיטה. מענגים אותה שניהם. פורקים את היצרים שלהם האחד על השני.
היא בוחרת אחד שישן איתה והשני נשלח לישון בכלוב למרגלות המיטה.
למחרת הם קמים ליום נוסף של אהבה וכאב, קנאה ושיתוף פעולה וחיים בטריאדה.
