יום חמישי.
קבענו להפגש בשעה 23:00 בתל אביב.
מטרת הפגישה - האם יש מקום לבחון תחילתו של קשר.
מסיים לעבוד מעט מוקדם יותר. צירוף של עבודה יעילה, צוות מוצלח ומעט מזל. 21:30 אני כבר אחרי הכל.
מתוך חשש שאולי דחקתי אותה לשעה מאוחרת עם האילוצים שלי - כותב לה שאוכל להקדים ל22:45.
מגיע הביתה, מקלחת מהירה, מחליף בגדים ויוצא החוצה כדי להגיע בזמן.
22:26 - היא כותבת: לא נצליח להגיע לפני 23:00.
(נצליח? היא מגיעה עם בעלה? טוויסט מרגש בעלילה).
אוקי. מחשב מסלול מחדש.
יש לי קצת זמן.
עוצר ליד אמפם ועושה קניות במהירות.
22:40 יוצא החוצה - אין רכב.
רגע קל של אובדן עשתונות אבל מתעשת מהר.
אני עם 3 שקיות מלאות בקניות, בלי רכב.
נגנב? נגרר?
איך מבררים בכלל?
מי זוכר מספר של רכב חדש?
צומת החלטה - לבטל את הפגישה או לנסות לקיים אותה בכל זאת. לגיטימי לחלוטין לדחות פגישה בנסיבות כאלו.
אני מחליט שאני נפגש איתה ויהי מה.
טלפון ל106 - זכרתי מה המספר. הרכב אכן נגרר.
גט טקסי - נהג מונית אוסף אותי ואני נוסע עם כל הקניות.
הודעה אליה - אאחר בעשר דקות.
סוף דבר, נפגשנו במקום המקורי.
פגישה קצרה ועניינית.
היא, יפה ומרשימה.
ללא בעלה. הוא נשאר לחכות.
אני עונה על השאלות שלה.
הפגישה מסתיימת לאחר כרבע שעה והיא אומרת שנתכתב מחר.
אני נשאר על הספסל עם שקיות הקניות, מחכה שהיא תתרחק כדי שלא תקבל את התחושה שאני עוקב אחריה.
Fun fact 1:
עמד לי הזין מהרגע שהתיישבנו על הספסל ועד הרגע שהיא קמה.