לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 3 שנים. יום שבת, 4 בפברואר 2023 בשעה 12:47

ורד מוסנזון כתבה לפני שנים את השיר הזה : 

לפני כמה לילות, דיברתי עם איש אחד שהיה לי חכם נורא.

דיברנו הרבה, על אהבות ואכזבות וחתולים.

אמרתי לו שהתכונה שאני הכי אוהבת,

מעריצה בחתולים וקצת גם בי,

זה שלא משנה מאיזה גובה הם יפלו,

או מאיזה גובה יזרקו אותם,

הם תמיד יחייכו חיוך חתולי, אדיש ומתנשא

וימשיכו ללכת כאילו כלום לא קרה ואף אחד לא נפל ובטח לא הם.

כשאמרתי את זה לאיש שהיה לי חכם נורא, הוא שתק רגע

ואח"כ ענה, שזה בכלל לא ככה, אלא אחרת לגמרי.

שבעצם, הם נופלים על הגב ונשברים כל פעם מחדש לרסיסים,

אבל הם חתולים ויודעים שזה חלק מהתדמית שלהם

ושכולם מצפים שהם יפלו תמיד על הרגליים

ואז הם לא מראים לאף אחד,

שזה בכלל לא ככה באמת.

האיש הזה לא ראה את הפנים שלי, בלילה ההוא,

כשאמר את המילים האלה וטוב שלא ראה.

כי אם היה רואה את הפנים שלי, בטח,

כשהוא היה מוריד את העיניים,

רואה ת'רסיסים שלי על הרצפה.

 

 

אז הסופש הזה הגיע השיעור באכזבות. 

הצלחתי לתת לזה שם . להרגשת הבאסה הזו וגם לדייק יותר מה מאכזב אותי . אני לא ממהרת להשתמש במילה אכזבה. בעיני יש לה קונוטציה קשה שלילית וכואבת. 

אכזבות וציפיות הולכות יד ביד . 

היו שנים שהפסקתי לצפות כדי לא להתאכזב ,למדתי לקבל את החיים כמו שהם ולחיות בצל. 

כשהתלמיד מוכן ,המורה מגיע . היקום כבר מזמן את הלמידה והיום למדתי גם את השיעור וגם את ההסבר.

שאכזבות נמצאות בעבר ואת העבר קל לי לשחרר. 

ציפיות הן בעתיד וזה בסדר לצפות ,רק לא צריך להתאכזב כשהן לא קורות. ופה העבודה הקשה. 

אז אני מחזירה לעצמי את המקום והרצון ואת הציפיה. אם היא תתממש -סבבה

ואם לא -גם סבבה. 

השיעור הוא לא להתנהל מול זה. 

מה הציפיות שלי ? זה כבר לפוסט אחר. בינתיים עוד נותנת לזה לשקוע, צריך עוד לעבד את זה.

 

 

לפני 3 שנים. יום שבת, 4 בפברואר 2023 בשעה 7:41

הגרסה הכי יפה ,מרגשת ,אירוטית וסקסית לדרקולה.  

 

 

לפני 3 שנים. יום שבת, 4 בפברואר 2023 בשעה 6:22

בחילה.

נתקלתי פה באיזה בלוג של מישהו

התגרש עכשו . מספר כמה הוא מאושר

ורומז שיצא עכשו לגן שעשועים של הרווקים.

כל רשומה מספרת על זיון אחר 

אז הנה - רק מוכיח את מה שדיברתי עליו קודם

את הרדידות הזאת.

של לזיין ,לסמן וי ולעבור הלאה.

 

בחילה. ממש. 

ימינה,שמאלה בטינדר 

הופ הופ

עוד ליבלוב בשרשור הכרויות בקבוצת הפולי

שהפך להיות הטינדר של הפיסבוק.

 

בחילה. 

פרסמתי תמונה כדי להכיר ,לא לחפש זיון

לבלבת לי ופניתי 

זה כי המראה נראה לי ובא לי להכיר את האיש שמאחור

אבל כשאתה מתחיל לדבר איתי על זיונים עוד לפני ששאלת בכלל איפה אני גרה

אז אתה הופך להיות האיש הכי מכוער בעולם.

בחילה.

כפתור החסימה כבר נשחק.

גם הלב.

 

 

 

לפני 3 שנים. יום שישי, 3 בפברואר 2023 בשעה 20:33

אני רואה אותך /כאילו את פתאום עוברת

גם בחולות הרחוקים /אני כותב 

אני אוהב אותך /חולם אותך איתי נשארת 

 

כותבת את מילות השיר האחרון ששמעתי  בדרך הביתה,זה הדבר היחיד שאני זוכרת מהדרך.

מפגש חברתי טעים ונעים אצל השרמנטי

אני קצת עייפה מאתמול ונראה שאיזה וירוס מתחיל להשתלט. לוש מגיעה לבד ואני שם לתמיכה

האושים מגיעים וחלק כבר נמצאים שם . מוכרים יותר  ופחות. כל אחד מניח על השולחן מטעמים ונשנושים.

בהמשך הערב אני ארגיש את העומס של הרעש והאנרגיות והמחשבות הרעות שלי שצפות ועולות .

אני נותנת להן לצוף ולעבור ,כמו מסתכלת על מסך קולנוע והן עוברות בזו אחר זו. תעברו תעברו אני כבר רגילה אליכן,אין לי סבלנות אליכן היום.

אבל בסך הכל היה באמת נעים. 

ישבתי עם לוש ולידה התחלפו חברות וחברים. שיחות מצחיקות שכאלה ,הכל קליל.

 אושה מתעופפת לה לשיחות עם חברות בחוץ.

אוש יושב לצידי השני ומתעניין במה שעובר עליי.

מספרת לו על הוויצ'ר ,על המצב בבית והוא מספר גם . הרבה זמן לא דיברנו

והוא שואל גם על הגברים האחרים.

מתוודה בפניו  שאני קצת מאוכזבת מהכל.

כן נכון ,נחמד לי הפלירטוטים והתמונות והלבלובים

אבל למה כל שיחה ישר מוכוונת מיניות?

תודה אבל לא תודה. מזה יש לי מספיק.

האם כבר לא נותרו גברים שפשוט יוצאים לדייט?

סרט ,בית קפה ,ספסל בחוף הים (הקפה עליי )

ישר זה מגיע ל- תקפצי אליי לאיזה דרינק ונזרום.

סיריאסלי? 

שוב ,תודה אבל לא תודה.

כן אני יודעת שאני סקסית 

כן אני פאקינג טובה במיטה 

אבל אני גם טובה מחוצה לה

 

וזה לא שאני אנטי סקס. זה יכול להיות סבבה לגמרי אבל לא רק.

ואי אפשר כבר שכל גבר שאני מדברת איתו במסנג'ר יעבור אחרי כמה משפטים לתיאורים מה הוא יעשה לי.

וול,גם אני יכולה לדמיין מה אני אעשה לך אבל יעצרו אותי על רצח בכוונה תחילה. 

 

ועד שכבר יש כמה שיוצאים לדייט,אז אחרי הסקס מתפיידים. זה לא את ,זה אני ,זה לא אני ,זה ההם.

נו באמת. התעייפתי כבר. 

האם זו מהות היחסים עכשו?

לאן נעלם החיבור ?

לאן נעלמה החברות ?

לאן נעלם הקשר הבסיסי? 

לאן נעלם הרגש ?

ממה כולם פוחדים ?

 

Where have all cowboys gone....

 

 

 

 

לפני 3 שנים. יום חמישי, 2 בפברואר 2023 בשעה 21:48

 לעיתים אני תוהה איך לרשום את הרשומה הבאה.

לפי סדר הדברים ? בדיוק מה שקרה ומה לפרט?

האם זה מה שאני רוצה לזכור אחר כך? את הפעולות ? את המכניקה ? 

או שמא את מה שזה גרם לי להרגיש? 

ואולי זה פחות מעניין.

אז אני כותבת ,בלי לערוך ,בלי לקרא ולתקן.

מה שיש בראש,זה גם מה שיש בלב. 

זה לא סתם

נפגשנו

התחבקנו 

התנשקנו

הזדיינו.

זה עולם שלם של קסם וכישוף וחיבור ותשוקה ואירוטיקה ומגע ותיאום .

אחחח... כשאני חושבת שלא יכול להיות יותר טוב ,אני מופתעת כל פעם מחדש. מהחיבור ביננו ,מההתאמה.

אבל רוצה להתחיל אחרת . דוקא מהערב הזה.

יצאתי עם החבורה לרקוד בתל אביב. שירי בית ספר מקפיצים ואנחנו עפים לגמרי. רוקדים,שמחים,כולם באנרגיות בשמים .למי אכפת מה קורה מסביב.

לקראת הסיום עיני נחות על זוג שרקד לא רחוק מאיתנו. עצרתי לרגע והבטתי בהם.

רקדו כל כך יפה ,אחד עם השניה. התמקדתי בו כי הוא הוביל . הידיים שלו עברו במעלה ידיה ,לצוואר ,ללחיים. הוא אחז בפניה והמבט בעיניים שלו... וואו.

איזה רעב ,איזו תשוקה. הוא הביט לתוך עיניה ונשך את שפתיו ואז קירב את ראשו לנשק אותה ושניהם היו בעולם שלהם ,בלי לדעת שמציצנית אחת מביטה בהם מהצד . לא בקנאה ,אלא באושר ובעונג .

 

אז המבט הזה בעינים.

מבט רעב ,מבט חודר ,אפל מתשוקה. 

על זה אני רוצה לכתוב. על המבט שלו .

כשהוא מקשיב לחפירות שלי

כשהוא מתרכז בזמן שנוגע 

כשהוא מתקרב לטרוף אותי

כשהגוף שלי מעליו או מתחתיו

המבט הזה שלו,שחודר כל הגנה שלי

ממיס כל פחד ,כל מחשבה אחרת

בועט את הרכבת מהפסים ומפקס אותי בו.

 

ההתרגשות הראשונית הזאת בדרך אליו. החורף ממלא את הבורות מים ומעיף ענפים אל הכביש. נוסעת בזהירות ומחנה . נושמת לרגע. מנסה להרגע

 עוד שניה ,עוד רגע 

מוצאת אותו מעשן בחוץ ושוב הלב מחסיר פעימה

מחבקת אותו קצרות ונכנסת פנימה. הבית חם ונעים. פושטת את המעיל ומחייכת לעצמי. אם יידע מה יש מתחת לסוודר והג'ינס.....

מכינה לי קפה ולו-תה.הוא עומד לידי. גבוה ממני ואני לא מתאפקת ,הנוכחות שלו כל כך 'נוכחת' והקול שלו סקסי . אני מחבקת אותו והפעם קצת יותר. התגעגעתי אליך ,אני לוחשת והוא בתשובה מהדק את החיבוק. התרגלתי לשתיקות. המעשים מדברים יותר.

אני חופרת לו על הכל והוא מקשיב . מדברים על סרטים וחו'ל והיד שלו חוקרת את הקרע בגי'נס.

לא מרשה לו עדיין להפשיט אותי. אבל לנשק כן. אוחח כמה שאני אוהבת להתנשק איתו. להרגיש אותו בכל הפה שלי,חוקר וכובש.

הולכת לחדר ופושטת את הבגדים. מתחת להכל יש בודיסטוקינג סגול בגזרה של בגד גוף עם ביריות. משפילה מבט אל גופי ולרגע המחשבות משתלטות. 

זה פאתטי ,זה לא מתאים ,זה רק לרזות והבטן המשתפלת הזאת והאגן הרחב והישבן...די !

קוראת לו לבוא ואז המבט בעיניו משתנה. מוצא חן בעיניו הענין והידיים שלו כבר בכל מקום. גם שלי. נפרדים מהבגדים ונכנסים למיטה הרותחת ומתחיל משחק ביני ובינו.

משחק של נשיקות ולשון וידיים ורגליים .

שנינו מענגים אחד את השניה בכל דרך אפשרית.

אני נטרפת מהגמירות הטנטריות שלו. נטרפת מלשלוט בזה ואחרונת ההגנות שלי מוסרת. מרגישה שלא מתביישת לגעת בו או בעצמי.

דוחקת בו קצת ,יודעת שמשאיר את זה לסוף אבל אני רוצה עכשו. נעה מעליו לאט ,לפי הקצב כשהוא אוחז באגן שלי 

(ושוב המחשבות - אני בטח נראית נורא מהזוית הזו,ענקית שקשה לה לזוז וכואבות לה הברכיים ) .

הוא לא נשאר חייב ,משכיב אותי על הגב ומענג אותי כמו שרק הוא יודע. הגוף שלי מגיב לזה. למגע שלו ,ללשון שלו ,לקול שלו ,למבט שלו.

כשהוא נשכב ליד ומקבל הוראה לעשות משהו במקביל,אני כבר בחלל החיצון. הגוף שלי מתפרק לרסיסים וטס לו איפהשהוא. 

תוהה למה הוא לא גומר 

-כי עוד לא הרשית לי- אני מקבלת תשובה וגם אורגזמת שליטה ישר למוח  

-אין בעיה -אני חושבת - אתה תגמור ועוד איך

וכשהוא מתפוצץ, זה כל כך משגע. 

 

מתכרבלים קצת ,נושמים,חופרת לו עוד קצת.מודה שהמשפט שאמר לי הוא זה שטלטל אותי קצת וגרם לי לזוז מתחתית הביצה .

-ואיך את עכשו? - הוא שואל.

יכול להאיר את מישור החוף מרוב אנרגיות.

 

נפרדת ממנו באי רצון ,הגוף עוד פועם ונפעם מהערב . יאללה הביתה ,לאט בגשם. 

איך אפשר לישון עכשו? 

Witcher mine 

I needed that

I needed you.

 

💜

לפני 3 שנים. יום שלישי, 31 בינואר 2023 בשעה 19:53

לא נשמעים תמיד אותו דבר....

 

ברקים אני אוהבת

אבל רעמים לא. 

זה מלחיץ! הרעש הזה ,במיוחד כשזה קרוב וחזק

ומרגיש כאילו זה מתפוצץ באזנים

גם ככה יש לי בעיות של אובר-רגישות,

במיוחד לרעש .

אז תארו לכם מה זה להתעורר בבהלה מבום של רעם.

לפחות הרעש של הגשם מרגיע

אני מקשיבה לו שוטף את הרחוב

ואז מצליחה להרדם חזרה.

כן אני בת 46 ועדיין לא התרגלתי לקונספט הזה.

 

הבוקר שוב חוסר מוטיבציה לקום.

חורף גשם קר ,אולי אני אשאר בבית

הפתעתי את עצמי בכך שקמתי מהמיטה והחלטתי להתארגן.

בוחרת לי גרביון עבה ושמלת צמר צמודה.

אם כבר להראות כמו דובי,אז לפחות להרגיש דובי סקסי.  

הוויצ'ר עושה לי טיזינג ואני מדמיינת את עצמי כמו בסרטים ,דופקת פניה חדה ימינה בחריקת צמיגים,רגל על הגז וטסה אליו להגשים פנטזיות.

הזיות של פקקים ,שעמום במשרד,מלא עבודה,אבל לא מעניינת. יחד עם זאת שמה לב שאני מתרחקת מהתחתית. לא הרבה ,אולי מטר וקצת....

חופרת בדרייב שלי ,בבלוגים ,בתמונות. 

ועוד רעם מזעזע את הבניין שאני בו.

נו שייגמר כבר היום הזה!!!

 

שיחה צפופה עם אוש בדרך לאנשהו

מנסה לעודד,להבין ,להסביר ,לייעץ ובעיקר לחבק מרחוק. זה יושב לי הלב ,מן פלונטר שאני לא יכולה לעזור לפרום. זו דרך שלהם לעבור.

חיבוקים ונישוקים עם לוש ומיו

ואפילו ד'ש מהפוכית אי שם מרחוק 

והיום כבר נראה יותר טוב.

מדברות על הכל הכי פתוח שיש. על יחסים ואנשים ובריאות והעבר והעתיד ובני זוג שהיו וישנם ויהיו (או שלא ) 

3 שעות שטסות לנו בארוחה טעימה בפינת חמד מיוחדת.

הגשם מלווה אותי בדרך הביתה,נוסעת לאט ,גם המוזיקה שקטה,שרה לעצמי עם הפליליסט את השיר שמרגש אותי כל פעם מחדש

 

Can you still see the heart of me?

All my agony fades away

When you hold me in your embrace

 

Don't tear me down for all I need

Make my heart a better place

Give me something I can believe

Don't tear me down

You've opened the door now, don't let it close

 

מגיעה הביתה עייפה וקצת סחוטה אבל הקטנה תופסת אותי לשיחה צפופה ואני מרגיעה ,מסבירה ,מבינה ומייעצת.בעיקר נותנת לה מקום והבנה שהכל בסדר וזה חלק מתהליך גיל ההתבגרות.

 

ועכשו ,במיטה. 

מהחלון הבזקי ברקים

ועוד רעם מקפיץ אותי.

ואני מזמזמת לעצמי בראש :

 

"יש רעמים שמאוד מפחידים

ויש כאלה שרק קצת

יש רעם חלש ורעם בינוני

ורעם חזק חזק שלא נעים לשמוע

בעיקר אם אתה לבד"

 

לילה טוב 🌩

לפני 3 שנים. יום שני, 30 בינואר 2023 בשעה 15:36

כשאני מגיעה לתחתית 

אני אוהבת לשכב על הבוץ ולהביט למעלה

להסתכל על העומק,בלבן של העינים

בלי קורבנות ,רק במודעות

לנסות להבין למה שקעתי ואיך שקעתי

ויודעת שמתישהו אני אבעט בקרקעית ואתחיל לעלות.

או לפחות לזוז.

הוויצ'ר ייעץ לעשות משהו עבור עצמי 

ואמרתי לו שאין לי כלום עם עצמי

הוא גער בי על זה 

לא יודעת למה אבל זה באמת משפט נוראי להגיד על עצמי.

כנראה שזה היה הרגע.

ואולי המשפט ההוא שכתב לי

ואולי זה הקטע של אנטוני הופקינס שמיו שלחה בדיוק בזמן

או החיבוק והמילים החמות  של לוש

או הממים המדויקים והמצחיקים של אושה.

לא יודעת.

זזתי  . קצת. עם האצבע

ואז עם היד.

והרגל

קצת. 

סדר בחדר בתור התחלה:

החזרתי לארון את כל ערימות הבגדים שעל המיטה. נחו מקופלים ממתינים , מארחים לי לחברה בלילה.

החלפתי מצעים וציפיות לכריות

כי נמאס לי לטבוע בדמעות של עצמי.

וציפה לפוך כי מרוב גלגולים בלילה ,הכל נהיה שם בלגן.

נעלים חזרה לארון

עגילים 

איפור למגרה

ניירות לפח

שקיות לאן שצריכות להיות.

והחדר פתאום התרוקן קצת

בעיקר מאנרגיות כבדות

ולרגע אחד

נשמתי עמוק.

יש עוד עבודה לעשות אבל זו התחלה

וזה מספיק לבינתיים.

לפני 4 שנים. יום שבת, 28 בינואר 2023 בשעה 6:07

עדיין. 

היה תכנון לצאת לטייל בשבת של שמש

קמתי בדאון. 

במקום להרי ירושלים ,

אדרים להרי הכלים בכיור

להרי הכביסה על המיטה

להרי הבלגן על השידה 

ויותר מכל להררי המחשבות בראש .

 

😑

 

לפני 4 שנים. יום חמישי, 26 בינואר 2023 בשעה 17:46

על החדר שלי.

רמת הבלגן פה עברה כל גבול .

רוב הארון שלי על המיטה

נעלים בכל מקום. 

השידה מבולגנת

גם זאת שליד המיטה

תיקים זרוקים פה ושם.

בכל יום אני מבטיחה לעצמי

שהיום אני אסדר

כן. בטח

לא בא לי בכלל להכנס לחדר

אם הייתי יכולה לישון בסלון ,הייתי עושה את זה אבל הספה לא נוחה.

מגעיל לי בחדר ומעצבן

ואין לי כוח להתחיל לסדר,לנקות,לארגן.

מעדיפה להתעסק עם מיליון דברים ולא עם זה

או סתם להתקע בטיק-טוק שעות בלי לזוז.

 

אולי בכלל טוב לי בסחלה הזה

כי ככה זה גם מרגיש לי בפנים

חסר שליטה,מבולגן ולא נעים.

😔

לפני 4 שנים. יום רביעי, 25 בינואר 2023 בשעה 5:07

אתמול כתבתי איזה פוסט ומחקתי אחרי כמה דקות

לא יודעת למה.

מי שקרא קרא ומי שלא -לא משנה.

היום שוב קמתי מחלום בלהות נוראי

אני לא בסטרס אבל ביומיים האחרונים ,אני קמה מבוהלת מאוד.

חלום אחד על צונאמי ששוטף הכל ואני מנסה להגיע לרחוב שלי עם הרכב ומוותרת

לא מצליחה לפתוח את העינים ואז ממשיכה בעיניים עצומות  לנהוג. מרגיעה את עצמי שאני מכירה את הדרך.

בסוף מבינה שאני חולמת. ממשיכה לאט בהליכה  בתוך המים הגועשים ,מלאים סלעים.

רוצה להגיע הביתה לילדות 

פתאום אחי מופיע ומושך לי את היד לעבר מדרגות ברזל שעולות מעבר למים.

עולה איתו ביחד ומסתכלת על השטפון.

הוא מרגיע שהכל בסדר עם הילדות.

 

 

חלום שני- עבר בלופ פעמיים שלש

יושבת בסלון לא מוכר

באיזו צורה מכניסה שני אנשים לתוך סוג של קוקון כזה,סוגרת אותם בפנים.

אמא שלי יושבת על הספה. אני מתישבת לידה ,לוקחת את ידה ומחבקת אותה.

שתינו מחכות,רואות את האור של הפצצה מבחוץ. אני רואה את ענן האש והעשן מגיע.

נושמת עמוק. 'כבר עברתי את זה ' אומרת לעצמי 'אין מה לפחד' 

תוהה מה זו השלווה הזו שנחתה עליי

ופתאום מן ריק שחור שכזה ושוב אני בלופ חוזר של אותו מצב. חיה רגעים אחרונים. 

 

אני לא אוהבת לחלום חלומות כאלה.

זה אומר שמשהו הולך לקרות. 

מה ?

לא יודעת אבל זה לא טוב.

הרבה זמן לא חלמתי סיוטים כאלו.

זה מדאיג.