סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 3 שנים. 4 במרץ 2021 בשעה 15:37

בדרך לעבודה בבוקר אני אוהבת לשמוע גלגלצ.

תמיד מפתיעים אותי עם השירים שהם מוציאים מהארכיון

והיום הוציאו את אדם. 

זה עשה לי חשק לשמוע את האלבום הראשון שלו בדרך חזרה. 

יש שירים שמזיזים לי. 

ולאו דוקא המפורסמים ביניהם.

זכרתי שאהבתי מאוד את האלבום שלו

לא התפלאתי שזכרתי את המילים לשירים שלא שמעתי 25 שנים. 

 

נוסע רחוק

ומתחיל כבר לשכוח

את מה שרצית שאזכור

האש שהרסה ושרפה אותי פעם

שורפת גשרים מאחור

 

 

אמאלה הקול הצרוד הזה ושנות ה 90 שפועמות עדיין בלב. 

בא לי מסיבה כזאת ולרקוד עד כלות. 

לפני 3 שנים. 2 במרץ 2021 בשעה 21:46

או שהליבידו שלי התאבד

או שהליבידו שלי נדרס למוות

או שהוא נעלם לאיזה יקום מקביל

או שהתיאש ממני וברח.

 

לחיות בלי חשק מיני זה פשוט הזיה אחת גדולה.

שנת הקורונה הזאת הצליחה לכבות את האש שלי.

כל הכבוד באמת.

אני והפות שלי לא מתקשרות כבר הרבה זמן

חיות זו לצד זו או יותר נכון,זו מעל זו בשלווה ובנחת

ובלי הרבה אהבה.

היא לא דורשת

ואני שוכחת מקיומה

 

ככה מרגיש איש מת מהלך?

כנראה. 

 

וזה נותן אותותיו בכל הדברים מסביב. מינימום הכרחי.

לא טוב לי ככה.

אבל הגוף לא משתף פעולה.

פותי שלי מתה זמנית.

שנת הקורונה הרגה אותה סופית.

בדרך כלל בודקים אחוז חמצן בדם

אני צריכה לבדוק אחוז תשוקה....ואז אגלה קו ישר 

וטוווווווו....כזה.

 

איזה מצב חרבנה.

בא לי לאכול את כל המקרר עכשו.

 

לפני 3 שנים. 7 בפברואר 2021 בשעה 20:48

השנה עברתי איזה תהליך עם עצמי

לא פשוט בכלל

מטלטל מאוד

למדתי להגיד לא

זה לא מתאים לי

לא בא לי

לא רוצה

זה לא עושה לי את זה 

לא 

לא

לא 

ולראשונה אני שמה לב שזה מאוד קשה לאנשים מסביב

קשה לאנשים קרובים לקבל את זה שיש לי דעה

וגם אני אומרת לא

בלי לנסות להיות בסדר

וגם בזוגיות

לא זה לא 

ןאין רגשות אשמה

ואין לעגל פינות

ואין לנסות

ואין לעשות

ויש לא 

וזה גם בסדר. 

יש תקופות שמבינים שזוגיות זה דבר גמיש ובני הזוג לא יכןלים לספק את כל מה שאני צריך. 

אצלי לדוגמא זה נושא ההתפתחות האישית

הוא לא מתחבר לזה אז אני מוצאת לי מי כן

ואצלו זה החיבור המיני. 

וכרגע, אני לא שם 

אז יש בחוץ. 

זה לא קל ופתאום כל ציוץ בטלפון מקפיץ

והחיוך שאני רואה מדי פעם

וההתרגשות הזאת של התשוקה

מצד אחד מבעס שזה לא אצלי. מצד שני, זה בסדר שזה לא אצלי

ויש מחשבות לא רציונליות

אבל למדתי השנה שאין דבר כזה ללכת אחורה. אין לחזור לנקודת התחלה.ממשיכים קדימה ותוך כדי מתמודדים

אז אני מתמודדת. 

גם אם זה אומר לתקשר בהכי פתוח, גם כשפחות נוח. 

גם אם זה אומר לבטל פגישה כי כרגע יותר חשוב לי לטפל בבני משפחה.

ומתי גם אני ארצה את החופש? לא יודעת.

יכול להיות שבשנה הבאה, יכול להיות שמחר. 

כרגע, זה לא. 

וזה בסדר. 

לפני 3 שנים. 5 בפברואר 2021 בשעה 10:08

שיחות מסנג'ר

כל מיני בחורים צעירים שמריירים ומחפשים זיון

מצאו על מי ליפול

כמובן כולם נשואים לאישה ונילית

שהס מלהזכיר באזניה קינק

בטח כולם עדיין במסיונרית

כולם מצאו כלה בסיפורה של שפחה

ואז השיחה עוברת לשיחת זיונים

כי הם לא באמת מחפשים מישהו לדבר איתו

וכשיש לי מצב רוח אני מהר מאוד מנהלת אותה ומגלה שמולי ניצב עוד נשלט אבוד שמחפש שרק יגידו לו מה לעשות.

ושלא תבינו לא נכון. אני מאוד מכבדת נשלטים. 

יש אנשים שיודעים טוב מאוד מה הם ומי הם והשיח איתם שונה לגמרי. 

אבל אלה הנזכרים למעלה.... פשוט משעממים אותי. 

גבר שלא ידליק לי את המוח, לא ידליק לי את הליבידו. 

ומעניין מה הנשים שלהן היו אומרות על זה? 

לפני 3 שנים. 3 בפברואר 2021 בשעה 21:12

וואו מאוגוסט לא ביקרתי פה. 

לא שפאקינג השתנה משהו. 

בעצם השתנה קצת. 

היו כמה חויות, כמה תובנות. 

היה לנו ערב נחמד עם איזה זוג שהכרנו. היה מוזר להתמזמז עם גבר אחר שאני לא ממש נמשכת אליו.

ואחר כך היה סופש מדהים בצפון עם השמיניה הסודית. 

היה טעים וכיפי וסקסי ומשוחרר

והיתה גם נפילה אחר כך ושיחות ושיחות ושיחות וקצת עצב

והחלטנו שפותחים

והוא הלך אליה

ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כשהוא שם. 

המפה היא לא השטח ככה אומרים ב NLP 

ואני חטפתי את השטח בפנים. 

זה טלטל והסעיר אותי וללא אנשים והסחות והתפתחות אישית, לא יודעת אם הייתי מצליחה להתמודד. 

אני לא במצב כרגע של פלרטטת. צריכה באמת משהו שיפוצץ לי את האנטנות

כי יש מישהו שאני רוצה ואי אפשר כרגע.

וזה קצת שובר לי את הלב. כמו בחזרות. 

 

אז יש עוד קבוצה מטורללת בפייסבוק ולי ממש קשה להתחבר לאנשים.  

כי אני צריכה לפגוש ולהכיר ולהסתכל בעינים, ולחבק ולהרגיש את הוויב. 

אז נחכה לאחרי הסגר. 

תיכף גם יום הולדת לזוגי שלי. 

חופש פליייייז

 

לפני 4 שנים. 31 ביולי 2020 בשעה 21:25

זהירות מירמור

כי בתכלס על מה יש לשמוח

זה קטע כזה שכל מי שמדבר על שמחה 

מדבר על משהו שמגיע מבפנים.

לבשל,לרקוד,לקרא,

כן . זה משמח

לחמש דקות. 

אז מה אחר כך? 

זה כמו גחלילית במערה חשוכה

ואני רוצה פרוג'קטור

ענק כזה

כמו של באטמן

שיאיר מהלב לתוך השמיים

שיגרום לאנשים להסתנוור

שירעיד ברעש שלו

 

כן. מה שמשמח אותי זה גם דברים חיצונים

מסיבות

ריקודים

חברים

להתלבש סקסי

האוירה הטעונה הזו

המגע

הקרחנה

ועכשו אין ,אז מה נשאר?

כמה אפשר להנות 'מהדברים הפשוטים'

כשהנפש שלך צועקת?

צורחת ?

קורונה מזויינת,לכי קיבינימאט

קברת אותי בשגרה

בעבודה.

בפשטות.

ביום יום.

בפרווה.

בהכרח.

בשקר.

 

לפני 4 שנים. 29 ביולי 2020 בשעה 22:01

איך שאני שונאת את השיר הזה ודוקא השורה הזו מתנגנת לי בראש. 

זהו. מפורים נכנסתי למוד השרדות קורונה

לתקופה החשוכה הזאת.

עכשו יוצאת ממנה בשן ועין וכשהכל מתחיל להרגע ולהתבהר אז גם הזכרונות עולים

והטעם המתוק הזה של החטא,של התשוקה,של ההתרגשות.

עורגת לזה ואין.

אין מועדונים,לא מתקהלת.

אין מסיבות ואם יש אני לא מוזמנת

רוצה איזה חיבור והכל עדיין שדה מוקשים שאני צריכה ללכת בו.

האש בוערת מרחוק ובא לי להשרף בה.

מתעסקת בדברים אחרים ומפנטזת על מה שאפשר. 

בא לי סקס והמון אבל... לא בכיוון הזה. בא לי לעוף,לשחרר שליטה ,לחוות הכל מהכל.

להרגיש תחת ידיי גוף רועד,פוחד ,מתרגש ומצפה

לשמוע את צליפת הפלוגר

ואת המוזיקה באזנים.

בא לי...

בא לי לחיות.

לפני 4 שנים. 13 בפברואר 2020 בשעה 20:11

בעבודה שלי אני חיבת להיות מאוד מדויקת

אנליטית,מפוקסת 

ואחר כך בבית להיות משימתית,עובדת עם רשימה אחרת מוצאת את עצמי מתפדלעת על הספה,פרצוף בטלפון ומכה על חטא בראש.

 

לפעמים בא לי להיות במצב של מחוץ לזה.

לא במקום של חשיבה אבל גם לא במקום של קומה.

רוצה להיות מודעת בתוך הכאוס.

להרגיש כאוס

לשחרר שליטה ,לעשות דברים שאולי רק עוברים לי בראש ואין מצב לעבור

להכנס לסוג של הוריקן ולתת לרוח לסובב אותי.

לפרוס ידיים לצדדים,להשעין את הראש אחורה ולהסחף

להסחף 

להסחף

 

לפני 4 שנים. 13 בפברואר 2020 בשעה 14:13

מרגיש לי כאילו לא הייתי פה שנים

לא שמשהו השתנה פה

אבל אצלי קרו כמה דברים

קצת מיניים קצת פחות

 

בינתיים נמצאת באחד ממצבי הרוח העגמומיים שלי

שהגוף כבוי והמוח ניצת מדי פעם אבל חוטף איזו כאפה מנטלית ואז נוחת שוב.

תקראו לזה דכאון ,אני קוראת לזה חרא של מצב רוח.

חשבתי איך לצאת מזה ולא ממש הולך. אולי פשוט לתת לזה לעבור.

מרגישה שרק משהו מכונן ומרעיד עולמות יוציא אותי מזה

אז בינתיים מיום ליום. קצת בילויים ,קצת חברים.

מנסה לשמוח,למצות מה שאפשר.

מחר אבלה בסין אטיק

רוצה להתלבש סקסי להרגיש קצת חיה,מחוזרת.

מקווה שיקרה שם משהו ששוה לכתוב עליו.

 

לפני 4 שנים. 3 בדצמבר 2019 בשעה 15:11

היום הרגשתי את החזרה לשגרה

נכון שהסערה שככה,אבל פתאום מתחילים לצוף דברים

אולי השקט הזה לא ממש טוב

מדכא ,מאבן ,מוריד מוטיבציה.

אני מנסה לעבד את התחושות האלו למילים ולא מצליחה.

אז פשוט נמצאת בזה כרגע.