סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנתיים. 14 באפריל 2022 בשעה 17:50

השנה מרגישה שעברתי יציאת מצרים פרטית .

חייתי במצרים,מה היה לי רע?

בעבדות ,כמו כולם סביבי

בית עבודה ילדים

מה רע ? שמיכי של בוץ היא עדיין שמיכי.

 

ואז נזרקתי אל המדבר

לא מוצאת את עצמי עם העם החדש הזה

עם הסטטוס החדש הזה

הרוח מייבשת

והחול נכנס לי לעיניים

לחיות באוהל

הכל רעוע ואירעי.

האוכל פה לא משהו

וצריך לגדל שרירים חדשים 

או לאמן כאלו מנוונים.

 

יש עמוד אש ועשן רחוק שמראה את הדרך

זה הדבר היחיד שמנחם

אבל  תעזבו אותי מהחינגות של עגל הזהב.

 

תנו לי כבר להגיע לארץ המובטחת.

 

לפני שנתיים. 12 באפריל 2022 בשעה 11:36

בדסמ או לא

הדבר שאני הכי אוהבת להיות ...

 

מכשפה 😉

 

לפני שנתיים. 11 באפריל 2022 בשעה 15:56

במפגשים בדסמים מתג הסקס שלי נמצא על off

יש סשנים ויש סקס וזה לא מתערבב ביחד.

מפגש יום הולדת של חברה של חברה

היא רוצה שליטה וקינק 

ובעלה- הוא יודע לתת כמה פליקים. 

אוש ואני מוזמנים לצימר מרווח ונעים.

מוזר ככה מפגש בתחילת שבוע,בלי הרבה תכנונים.

אוש מעדכן אותי מה הם מתכננים

אבל אני בשלי - לא מערבבת ולא מתערבבת .

שומרת על גבולות גזרה ולא נמצאת איפה שפחות טוב לי.

אחרי הרמת כוסית וברכות יושבים קצת בחצר לשיחת גבולות.

יודעת שאחד רוצה גם סשן ממני ובודקת אם רוצה ממש שליטה או יותר פיזי.

אוש מתחיל לסשן את גברת יום הולדת וכולנו צופים. אני והחברה -אקרא לה פטיט,כי היא קטנה וחמודה,מתלטפות לנו ומתמוגגות מהצפיה. 

אחרי כמה דקות,בעלה של פטיט כבר יושב על כסא ללא חולצה ומשמש לקנבס אנושי לטפטופי הנרות הצבעוניים.

סובל בשקט וסופג גם את קובית הקרח שעוברת עליו

ואחר כך פוקח עינים בשוק כשרואה עם מה אני מורידה ממנו את השעווה - סכין מטבח חד.

אוש וגברת יום הולדת עוברים למיטה ולפי הגניחות ,נשמע שדיי נהנתה. 

פטיט ובעלה עומדים צמודים ואני מעבירה על שניהם את גלגל הכאב ,אחר כך פטיט מקבלת ממני יחס אישי יותר כואב ורך,חד ונעים .

אוש מסיים עניניו ובעוד אני מסשנת את בעלה ,פטיט חוטפת גם ממנו קצת.

הפעם ניסיתי גם קצת cbt עם שתי כפות עץ מועכות וכואבות. הוא עומד בזה בגבורה ואני מרוצה. 

חיבוק חזק לאות תודה ואני נחה על הספה. 

פטיט ואוש פורשים לחדר אחרי שמצצה לו על הברכים ככה באמצע הסלון מולנו ונשמע שהמשיכו בענינם. לפי הגניחות נשמע שדיי נהנתה.

אני נשאר עם גברת יום הולדת שרוצה לחוות עוד. 

מעמידה אותה לסשן ומחליטה לא להכאיב. עיניה עצומות וידיה קשורות למעלה ואני עוברת על גופה העירום.

עם הידיים,עם הצפרניים,עם נוצה ועם הפלוגר

מגע מרפרף ,נוגע לא נוגע ןהיא מצטמררת כולה ועפה לגמרי. 

בעלה ובעלה של פטיט מתקרבים ואני מנחה אותם איך לגעת. 

העניינים מתחממים בין שלושתם ואני מתרחקת בחיוך. 

מציצה לבדוק אם סיימו שם במיטה והם מקבלים אותי בזרועות פתוחות לצחוקים וחיבוקים . השלישיה השניה מבקשת לעשות הפסקה ושנשב לאכול.

אז אחרי שיחה קצרה,עם האוש , על החוויות שלו בשישי,אנחנו מצטרפים אליהם.

מנשנשים דברים טעימים שפטיט הביאה וגברת יום הולדת רוצה עוד!

אוש מתגייס לביים ולהפיק-

קושר אותה למיטה בכוכב ושם לה כיסוי עינים. 

התישבתי ממול.... ממש סצנה מ50 גוונים  אבל בלייב. 

פטיט ובעלה בג'קוזי ואני צופה או הולכת לסלון להתאוורר. 

לא מערבבת ולא מתערבבת. לא מרצה ולא מתחשבת. לבושה על מלא ועושה מה שטוב לי. 

אוש מחלק משימות ובסופו של דבר גברת יום ההולדת מקבלת 2-3 גברים במקביל.

לפי הגניחות...נשמע שדיי נהנתה. :)

אני כבר בסלון מאורגנת ומתענגת על שוקולד עם ליקר. מבחינתי זה הכי אורגזמה של טעמים שיש.

אני קצת עייפה אבל בעיקר מרוצה. 

מתג הבדסמ היה דלוק כל הערב אצלי וזה תענוג.

מתג הסקס יחכה לפעם הבאה.

חיבוקים נשיקות ואני ואוש יוצאים לדרכנו. 

הוא בודק שוב ושוב שאני בסדר והכל טוב ואני מרגיעה אותו שרק עייפה אך מרוצה. 

תענוג לראות אותו מהצד . מסשן,מזיין,מביים ומפיק 

גם אני הרגשתי טוב - רצויה,נערצת ויחד עם זאת מכובדת בגבולותיי השמורים. 

באתי כשולטת וכך גם יצאתי משם .

 

 

 

לפני שנתיים. 9 באפריל 2022 בשעה 7:23

פעם הייתי מוחקת פוסטים שקשורים ברגשות קשים.

הייתי מתביישת,מתבעסת,נגעלת לקרא מה אני כותבת על עצמי 

היום לא. 

מבינה שזה חלק ממני

ואני לא בורחת יותר מרגש

שהיום אני חייבת לחוות אותו עד הסוף

במיוחד את הרגשות הפחות נוחים

ע'מ שאדע לחוות גם את הטובים יותר  במלואם.

  Rock bottom. ככה קוראים לזה

ולשם הגעתי בימים האחרונים.

תחתית הביצה. מתכסה ומתכסה בקושי.

השתכשכתי לי קצת בקרקעית.

מנסה לחשוב מה מפריע לי כרגע

ומה הפתרון.

אתמול היה מפגש כמו כמה קודמים

ועוד כמה הזמנות בפרטי למפגשים נוספים

ואני הרגשתי שלא מסוגלת להיות שם.

נכון שזו קהילה חופשית ,חמה ומחבקת בכל מצב

אבל הרגשתי שאני לא יכולה להגיע לבד

לעוד מפגש ולא חשוב מי נמצא שם.

זה הלבד שבעייתי לי.

יש ימים שקל לי יותר להתמודד עם סביבה זוגית

ויש ימים שזה קשה מנשוא כמו כאפה לפרצוף.

ונכון- חברות טובות היו שם ויכולתי לדבר ולהתנחם ולהתחבק

אבל זה לא מה שיכולתי לשאת אתמול

לא יכולתי להרים את עצמי,להתלבש סקסי

ולהגיע לבד לעוד מפגש כשכולם שם זוגות

או מחוברים או מתערבבים.

יש פעמים שהעצב שבי לא יכול לשאת את זה.

כתבתי בקבוצת גרושים על זה 

וגיליתי שזה חלק מהתהליך,שהרבה מתמודדים עם העצב הזה,השונות,הזרות,בין זוגות.

זה לא עובר,זה פשוט הופך להיות פחות כואב עם הזמן.

 

אז הלכתי לרקוד

וגם את זה כמעט ביטלתי ברגע האחרון.

ההרגשה בגוף היתה נוראית. במקום דם ,זורם שם בוץ.

אבל לריקודים אני לא צריכה לשים מסיכות.

לא חייבת להתלבש סקסי ,רק נוח

לא מעניין אותי מי מסביבי

מי מסתכל או לא מסתכל .

מעדיפה שלא יתחילו איתי או ידברו איתי

זה רק אני והמוזיקה

הגעתי למועדון חדש ,למסיבת שנות ה 80

הכרחתי את עצמי להתחיל לרקוד לצלילים שאני כל כך אוהבת

ואז... אז הקסם מתחיל...

הגוף כבר זז לבד 

המוזיקה מחליפה את הבוץ בורידים

ולשעתיים מזוקקות,העצב פינה מקום לקצת שמחה.

אני רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי

לא מעניין אותי שם דבר מסביב.

כלום.

רוקדת כאילו לא רואה אף אחד.

כי זה לי

כי זה עבורי.

 

יש כאלו שצריכים אלכוהול

יש כאלו שצריכים סמים

אצלי כשמפלס השיט הרגשי עולה

רק מוזיקה וריקודים יכולים להוריד אותו

ואפילו בקצת.

זה נשמע שיטחי,מוזר ומשונה

אבל כן. מגיל קטן זה ככה ורק עכשו אני מבינה את זה.

יש אנשים שמכורים לספורט

אני מכורה לריקודים

ופעם בכמה זמן אני חייבת את זה לגוף ו לנשמה

כדי לקבל אנרגיה,כדי לשחרר אנרגיה אחרת

כמו תרופה,כמו סם.

קיבלתי את המנה שלי אתמול.

הבוץ קצת השתחרר,יכולה להמשיך ללכת.

 

לפני שנתיים. 8 באפריל 2022 בשעה 11:19

עוד יעיפו אותי מהכלוב בסוף.

במקום לכתוב על מיניות ובדסמ

אני כותבת על הדכאון שלי.

אז ביי ביי לכל מי שלא בא לו לקרא כאן יותר

מבינה אתכם באמת.

תרגישו חופשי.

 

אתמול האושים חשו לעזרתי ובאו עד כאן

ליציאה קצרה. היה סבבה ואני ממש מעריכה

אבל אני מרגישה שכפית סוכר כבר לא מספיקה

חזרתי הביתה - שוב מדוכאת.

מרגישה שצריכה גרזן.

גרזן שיגדע את עמוד העצב שגדל לי בבטן ולא מרפה.

שנותן לשמחה להגיע מקסימום לחיוך אבל לא מעבר לזה.

שכל דבר מטרגר אותי,מעציב אותי,מעצבן אותי.

שהדמעות קבוע בקצה העינים.

נגמרה לי הסבלנות ,נגמר לי הכוח

נגמר לי

לא בא לי מפגשים שכל אחד בא עם בן או בת הזוג שלו ואני לבד.

מרגישה פתטית,עלובה,מסכנה שצריך לדאוג לה שלא תרגיש לבד. 

מרגישה שמנה ומכוערת.

לא בא לי לקנות בגדים ולהתלבש יפה 

כי אין למה

כי אין למי.

כי אין לי אנרגיות

כי העצב הקים לו גזע רחב וכואב בלב ולא מרפה.

לא מרפה.

 

 

 

לפני שנתיים. 5 באפריל 2022 בשעה 20:00

עובדת מסביב לשעון לאחרונה

מפרנסת לבד  בעבודה תובענית

פלוס עסק מתפתח

נותנת את הנשמה

חוזרת הביתה ,מסיעה,,מחזירה

ואז ....

נגמר הקוטג' והמעדנים במקרר.

הו...הגזרה...

 

אני : מחר ,אם אחזור בשעה נורמלית,אזמין קניות.

הנציב העליון : כן,באמת אין כלום לאכול בבית.

אני :באמת מסכנות. מבעס לחיות על קליפות תפוחי אדמה ולחם עובש.

הנציב העליון: יאללה, אבל צריך קניות.

אני: טוב ,אז מחר בערב אזמין.

הנציב:עוד פעם תזמיני?  לא תלכי לסופר ? 

נו,את גם ככה עצלנית.

 

 

 

הלכתי לישון. 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 4 באפריל 2022 בשעה 19:49

כמו במימז הזה של ארץ נהדרת

'אין מילה כזאת בעברית' .

חושבת שכבר כתבתי פעם פוסט על זה. 

זו לא הרגשה של התרסקות אלא סוג של ריחוף במצב של ריק. 

שאין צפון דרום,אין רוח או שמש.

מצב של דריכות ואדישות

אחרי מסיבות והנאות ובילויים מרגשים

נחתתי ישר לשבוע מחלה 

ומשם לשבוע עבודה מטורף

שממשיך לסופש ללא שינה וחיבור למחשב 

ו למיליון קובצי אקסל. 

לא סקסי.

וזה מעצבן. 

כי לא בא לי לחזור לשם וכל כך קל לחזור לשם.

לשמיכי המדכא הזה של הלבד

והרחמים העצמיים

והnumbness של השגרה.

אין לידי חברות קרובות

כך שאין איזה מפלט לשעה שלא יתיש אותי מדי

אז עבודה ובית ועבודה ובית

והחרא של נקיונות פסח -

אני לא מנקה אבל כל הלחץ מסביב מהנציב העליון בבית. 

לא בא לי לרשום פוסטים כאלה מדכאים

היו לי מספיק מאלה בכל מדיה אפשרית.

 

רוצה לחזור לתלם של בילויים מסיבות שמחה

ולבסס את העסק שלי שבינתיים קפוא ולא זז. 

 

כאילו איך שאני טיפה מתקדמת

אז הבוץ הטובעני הזה מושך שוב. 

 

אוף די.

ומשום מה המדיה החברתית שקטה כאילו אני באי בודד.

מעניין ,כשהייתי נשואה, המסנג'ר בפייסבוק לא הפסיק לצפצף.

היום ? - מי אני בכלל? 

לא מתקשרים איתי ישירות

הכל דרך זו וזו. 

מרגישה קצת שקופה .

כי הכל קורה מסביב ואני נגררת.

 

טוב ,אני באמת נופלת לשמיכי של חרא.

מסריח.

הלכתי לישון.

 

 

לפני שנתיים. 26 במרץ 2022 בשעה 13:32

השבוע הזה גמר אותי

כתש אותי לאבקה.

בחיים לא הרגשתי ככה וזה עדיין לא נגמר 

פיזית,כאב לי בכל מקום בגוף

מנטלית כאב לי בכל תא במוח

כשכל היום שוכבים במיטה בלי לזוז 

המוח לא מפסיק לעבוד

וזה דיי מעצבן כי אז עולות כל המחשבות שלא רוצים לחשוב.

המחשבות האלו יושבות על רגשות ששוקלים טון וחצי

ואז נהיה כבד כבד כבד...

על הגוף ועל הנשמה.

 

בכל פעם מוצאת את עצמי שוקעת באותו בוץ

בכל פעם מחדש צריכה כוחות על להרים את עצמי מהטביעה הזו.

כשהרגליים עוד דבוקות והידיים עוד מתקשות לזוז והלב...מדמם.

כל הזמן ההרגשה שהולכת בתוך חול טובעני

גם פיזית,גם ריגשית וגם מנטלית

 

וזה לא משנה מה עושה בפועל ומה משמח אותי לרגע או שניים. כמו בשיר 'זו היתה חמימות חולפת' .

 

זה בראש כל הזמן,מקשה על התזוזה,מקשה על הלב.

אבל המציאות מחייבת להמשיך לחייך,להמשיך לנוע,לעבוד,לתפקד, כמו עוף החול ,אחרי שנשרפים צריך ללמוד לגדל מחדש את הנוצות וללמוד לעוף.

אבל לרגע אחד בא לי  להביט לצדדים 

להושיט יד 

ולא לתפוס אוויר.

 

לפני שנתיים. 22 במרץ 2022 בשעה 18:21

תחילת השבוע חשבתי שקצת קר לי

אז הרתחתי את עצמי באמבטיה ולבשתי בגדים חמים

אחרי מנוחה קצרה ,נראה לי שהגוף שלי קצת התבלבל.

39 פאקינג מעלות חום!!

לא הרגשתי ככה אפילו בקורונה.

הרגליים כואבות כמו אחרי סשן

ובגרון נתקע הגאג רק עם קוצים של קקטוס.

וככה הגוף שלי פשוט יצא לו לחופשה

בלי לתאם איתי,בלי להודיע מראש

הרים דגל,אמר ביי ושחרר את כל החיידקים למסיבה.

 

אז כדי שהלימון ייצא לימונצ'לו

ראיתי את הסרט 'אהבה ואזיקים' בנטפליקס

קוריאני,כמו שאני אוהבת

שנון,גם כן. 

ובדסמ בצעדים קטנים.

מדהים לראות את ההתמסרות שלו ואת ההתפתחות שלה עם הטויסטים הקוריאנים המשוגעים הרגילים. 

 

...וואו חייבת פעם אחת איזה סאב קוריאני כזה.

סרט מתוק מתוק.

ממליצה בחום.

לפני שנתיים. 19 במרץ 2022 בשעה 18:39

אחרי שמסיבה אחת התמסמסה

מסיבה אחרת התארגנה בספונטני

החלטתי שהפעם אני באה מוכנה . קודם כל, לבוש סקסי:

גרביון ביריות

מיני שחור

חולצה לבנה

ומחוך באדיבות אושה

עקבים 

והנה אני 'מזכירה' או 'מזקירה'

עבורי זה לגמרי 'נהפוך הוא' אבל זה פורים לא? אז זורמית.

מגיעה לבית המסיבה,האוירה כבר טובה עם מוזיקה ואוכל ושתיה. מצטלמים כל עוד אפשר .

הם ארגנו 'חדר אדום' לסשנים ולמעלה חדרים פנויים לסשנים מסוג אחר. 

ריקודים ,מינגלינג,חיבוקים למוכרים והכרות עם אלו שלא. 

אין ספק שעבורי ,המוזיקה משנה את כל מצב הרוח. מכניסה אותי למוד סקסי אחר לגמרי. רוקדת עם כולם ,עושה טיזינג לאחד שמוצא חן בעיני. תופסת קצת אומץ ....

האושים נעלמים לחדר האדום ואני מצטרפת קצת לסשן.

מלא אנשים נכנסים ויוצאים ,מסוקרנים ומציצים.

שואלים שאלות אך חוששים לנסות.

הונילים האלה...

אחר כך אוש ואני נזרים איזה סוג לסשן. 

הוא רצה להתנסות בכאב,אז עשיתי לו סשן חושים בהדרגה ,בכל פעם בודקת אם הוא עדיין איתי.

מתחילה בליטוף,גלגל כאב,הפלוגר הקצר שלי שיכול גם לדגדג 

ו... הסכים להוריד את המכנס והוצלף קצת. 

אחר כך קיבל חיבוק ונשאר לו טעם לעוד. 

אני ממש מתרגשת מאנשים שנותנים בי אמון להציג להם את העולם הזה ונשארים עם חויה חיובית. 

בזמן שאוש מסשן את השניה,נכנסת בעלת הבית עם הנשלט הבראט שלה ,הכי שולט מלמטה שיש.

אצלי הוא כבר היה נסתם עם גאג ונענש באיזו שהיא צורה. 

הסלון מתרוקן,אנשים יוצאים לחצר הקפואה ואנחנו עולים לחדרים. מתלבטים לאן להכנס . 

זוג על מיטה ועוד זוג מגיע ואני מתארגנת להצטרף. פושטת בגדים בלי לחשוב בכלל,גודל,מראה ,צורה ,יאללה כוסואומו....

מצטרפת למיטה הגדולה.

האוירה קלילה ומצחיקה. כולם מדברים תוך כדי ,צוחקים,נהנים,מלטפים ,נוגעים,מנשקים. הנשים מקשקשות על הגרביונים הסקסים  ואני מחמיאה לאחת על ציצי מושלם. 

אני נושמת עמוק ולפעמים קצת מאבדת ריכוז כשאחד נושך אותי בצוואר והשניה מלטפת לי את החזה.

אושה צריכה הפסקה ויורדת למטה. זה קצת מבעס אבל מבינה שהיא בעומס יתר.  צופה במישהי מוצצת לאחר והוא גומר בקולי קולות. פעם זה היה מביך אותי כל כך ואתמול זה היה פשוט קסום. 

חלקם עוזבים את החדר ואני נשארת עם אוש שיודע בדיוק איך לנגן לי על הגוף. לגעת בדיוק בעוצמות הדרושות ואני בעננים. 

אחר כך אושה חוזרת ואנחנו מנחמים ומחבקים אותה יחד.

מתלבשים ויורדים למטה לשבת עם האנשים. זה שגמר קודם  היה שם גם ודיברנו ועם עוד כמה חברים

וזה הרגיש הכי טבעי ונוח . 

כל כך שונה מהחויה בשבוע שעבר.

נכון שזה בית אחר,אנשים אחרים,מסיבה אחרת אבל בעיקר מבינה שאני זו שהגעתי אחרת. 

יותר משוחררת בראש,יותר סקסית ,יותר מעיזה,חייכנית,פלרטטנית 

והרבה הרבה פחות מתביישת ומוכנה לאמן את שריר הגבולות שלי. 

חזרתי הביתה בטיסה נמוכה...כולי בחיוכים מדושנים ומעונגים. 

לבשתי פיג'מה רכה ונעימה והלכתי לישון בחיוך.

זה בהחלט היה פיצוי הולם לשנתיים של פורים ללא חגיגות.