השבוע הזה גמר אותי
כתש אותי לאבקה.
בחיים לא הרגשתי ככה וזה עדיין לא נגמר
פיזית,כאב לי בכל מקום בגוף
מנטלית כאב לי בכל תא במוח
כשכל היום שוכבים במיטה בלי לזוז
המוח לא מפסיק לעבוד
וזה דיי מעצבן כי אז עולות כל המחשבות שלא רוצים לחשוב.
המחשבות האלו יושבות על רגשות ששוקלים טון וחצי
ואז נהיה כבד כבד כבד...
על הגוף ועל הנשמה.
בכל פעם מוצאת את עצמי שוקעת באותו בוץ
בכל פעם מחדש צריכה כוחות על להרים את עצמי מהטביעה הזו.
כשהרגליים עוד דבוקות והידיים עוד מתקשות לזוז והלב...מדמם.
כל הזמן ההרגשה שהולכת בתוך חול טובעני
גם פיזית,גם ריגשית וגם מנטלית
וזה לא משנה מה עושה בפועל ומה משמח אותי לרגע או שניים. כמו בשיר 'זו היתה חמימות חולפת' .
זה בראש כל הזמן,מקשה על התזוזה,מקשה על הלב.
אבל המציאות מחייבת להמשיך לחייך,להמשיך לנוע,לעבוד,לתפקד, כמו עוף החול ,אחרי שנשרפים צריך ללמוד לגדל מחדש את הנוצות וללמוד לעוף.
אבל לרגע אחד בא לי להביט לצדדים
להושיט יד
ולא לתפוס אוויר.