פעם הייתי מוחקת פוסטים שקשורים ברגשות קשים.
הייתי מתביישת,מתבעסת,נגעלת לקרא מה אני כותבת על עצמי
היום לא.
מבינה שזה חלק ממני
ואני לא בורחת יותר מרגש
שהיום אני חייבת לחוות אותו עד הסוף
במיוחד את הרגשות הפחות נוחים
ע'מ שאדע לחוות גם את הטובים יותר במלואם.
Rock bottom. ככה קוראים לזה
ולשם הגעתי בימים האחרונים.
תחתית הביצה. מתכסה ומתכסה בקושי.
השתכשכתי לי קצת בקרקעית.
מנסה לחשוב מה מפריע לי כרגע
ומה הפתרון.
אתמול היה מפגש כמו כמה קודמים
ועוד כמה הזמנות בפרטי למפגשים נוספים
ואני הרגשתי שלא מסוגלת להיות שם.
נכון שזו קהילה חופשית ,חמה ומחבקת בכל מצב
אבל הרגשתי שאני לא יכולה להגיע לבד
לעוד מפגש ולא חשוב מי נמצא שם.
זה הלבד שבעייתי לי.
יש ימים שקל לי יותר להתמודד עם סביבה זוגית
ויש ימים שזה קשה מנשוא כמו כאפה לפרצוף.
ונכון- חברות טובות היו שם ויכולתי לדבר ולהתנחם ולהתחבק
אבל זה לא מה שיכולתי לשאת אתמול
לא יכולתי להרים את עצמי,להתלבש סקסי
ולהגיע לבד לעוד מפגש כשכולם שם זוגות
או מחוברים או מתערבבים.
יש פעמים שהעצב שבי לא יכול לשאת את זה.
כתבתי בקבוצת גרושים על זה
וגיליתי שזה חלק מהתהליך,שהרבה מתמודדים עם העצב הזה,השונות,הזרות,בין זוגות.
זה לא עובר,זה פשוט הופך להיות פחות כואב עם הזמן.
אז הלכתי לרקוד
וגם את זה כמעט ביטלתי ברגע האחרון.
ההרגשה בגוף היתה נוראית. במקום דם ,זורם שם בוץ.
אבל לריקודים אני לא צריכה לשים מסיכות.
לא חייבת להתלבש סקסי ,רק נוח
לא מעניין אותי מי מסביבי
מי מסתכל או לא מסתכל .
מעדיפה שלא יתחילו איתי או ידברו איתי
זה רק אני והמוזיקה
הגעתי למועדון חדש ,למסיבת שנות ה 80
הכרחתי את עצמי להתחיל לרקוד לצלילים שאני כל כך אוהבת
ואז... אז הקסם מתחיל...
הגוף כבר זז לבד
המוזיקה מחליפה את הבוץ בורידים
ולשעתיים מזוקקות,העצב פינה מקום לקצת שמחה.
אני רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי
לא מעניין אותי שם דבר מסביב.
כלום.
רוקדת כאילו לא רואה אף אחד.
כי זה לי
כי זה עבורי.
יש כאלו שצריכים אלכוהול
יש כאלו שצריכים סמים
אצלי כשמפלס השיט הרגשי עולה
רק מוזיקה וריקודים יכולים להוריד אותו
ואפילו בקצת.
זה נשמע שיטחי,מוזר ומשונה
אבל כן. מגיל קטן זה ככה ורק עכשו אני מבינה את זה.
יש אנשים שמכורים לספורט
אני מכורה לריקודים
ופעם בכמה זמן אני חייבת את זה לגוף ו לנשמה
כדי לקבל אנרגיה,כדי לשחרר אנרגיה אחרת
כמו תרופה,כמו סם.
קיבלתי את המנה שלי אתמול.
הבוץ קצת השתחרר,יכולה להמשיך ללכת.
