לביאה סגולה

"הי, חיפשתי כבר בכל מדבר

אפילו בסהרה,

לא מוצאת את הראש שלי

אני פרופסור מפוזר

תראה,העט על הנייר

הלב איתך ,כפרה

לא מוצאת את הראש שלי 

או-ווי..."

השיר הזה נטחן לי בפליליסט כבר כמה זמן

בקבוע. נכנסת לאוטו,מתניעה ואז 'סהרה'.

רשמתי את המילים קצת אחרת כי כרגיל מרגישה שלא משנה כמה אני כותבת,תמיד יבוא איזה זמר,שיכתוב בשורה אחת ,מה שאני לא אצליח להגיד ב 500 מילים.

אני מכשפה. לי זה כבר ידוע.

שחורה,לבנה ,סגולה ,זה לא משנה. אני באה בטוב. תמיד.

אני נעזרת בקלפי הטארוט שמיום ליום יודעים להגיד לי יותר דברים מבעבר.

על אחרים. 

לא על עצמי. 

כשאני שואלת על עצמי,הם תמיד אבל תמיד לא ברורים.

כאילו שהתשובות ידועות מראש

או שלא צריכות להיות ידועות בכלל.

תחכי,תמתיני,סבלנות,תנשמי

יש תהליכים שקורים

תני ליקום להסתדר לבד

בינתיים תחיי.

מעגל חדש נפתח בתחילת השנה העברית 

וכמו בכל שנה,שוב אעשה רשימת מטרות חדשות

אסכם מה שעבר

אביט לאחור ואתפלא על הדרך שעברתי

וכמה השתניתי

או שמא חזרתי לעצמי,למי שהייתי

ההבנה שאני לא ילדה קטנה

והעולם לא כזה גדול ומפחיד

ואני יכולה ומצליחה להתגבר.

הלב הזה שנאטם ונסדק ונשבר ונגרס

מתאושש שוב 

הגוף הזה מתעורר שוב

לנתץ שלשלאות של המיינד

למצוא את הראש שלי ולא לנדוד בסהרה,כמו פרופסור מפוזר.

את הסהרה אשאיר לחולות הזהובים ולצעיפים האדומים.

💜