נינט שרה לי באוטו הלילה:
"כן היא יודעת
שהוא תמיד מקשיב לה
שהוא זה שמראה לה
מראה את האמת
מה לקחת מה לתת
ואם אתה שומע אולי אתה יודע
איך ממשיכים מכאן?
תעשי ותלכי תלמדי
ותראי איך ברגע
ברגע כובשים ת'עולם
תצרחי תשתקי
רק תבואי
בואי חזרי אליי"
ואני חוזרת ,לאותו המקום,
הבית בקצה היער
כשהוא אומר לי 'בואי'
ואני כבר שם.
מתמסרת למגע ,לתחושות,למשחקים
לשליטה הלא מובנת של מי שולט במי
לחקור את הגוף שלו
מכל הכיוונים
להתפלא כל פעם מחדש
להסחף אל הידיים שלו
אל העונג שלו
כשהוא מניח יד על צוואר ולוחץ
כשהיד עוברת אל הפה כדי להחניק צעקה.
להתרגש כשהוא מבקש רשות
כשהוא עוצר וממתין
ואני משחקת ומתגרה בו והוא מתאפק
-עוד קצת ,עוד קצת ועוד קצת עד הקצה
לפני שמשחררת
והכל מתפזר לרסיסים בחלל....
נשימה עמוקה ורוטטת
גוף חם ונעים לידי
הצדודית היפה שלו
עינים עצומות
חצי ירח צהוב מביט בי מלמעלה
גם כשאני מביטה אל הכביש ,אני רואה אותו
קשה להסביר איך
והקול הזה,של נינט שוב ברמקולים
כשהעורב מלווה אותי הביתה מבין העצים וצורח
'אולי אתה יודע,איך ממשיכים מכאן ?'
