5:30 לפנות בוקר
אני ערה כבר 24 שעות
קפאתי מקור בלילה באוהל
והיה לי פיפי למות...
בסוף ב 4:30 נכנעתי והלכתי לשירותים
זה מרחק של 2 דקות הליכה
אבל לבד עד לשם...
צריך מבחינתי לאסוף אומץ.
בכלל בחרתי לעבור את זה לבד
למרות שעמיתיי למסע דיי מגוננים
ובכל זאת.
סדנאות והרצאות מרתקות
שיחות עמוקות בין שלשה שותפי גורל
קצת שתיה ,קצת אוכל
והרבה שכטות.
הקטע הוא שבמקומות כאלה אני לגמרי נכנסת למוד של רוגע ושלווה וזרימה.
הפומו היחיד שיש לי זה שאני לא יכולה להיות בכל חמשת הסדנאות שמתרחשות במקביל
אז בוחרת ומשחררת
השכטות מאיטות לי את המוח עוד יותר
יותר לאט מזה ואני אחשוב ברוורס.
אני מבינה שלא כל כך אוהבת את זה
כי לא באמת צריכה את זה.
שער המוזיקה והלהקה שמנגנת שם מקפיצים אותי להזיז את הגוף לפי הקצב ,האתני ,הקדום
וכל הצ'אקרות נפתחות.
עזבו אתכם משני תודעה
המוזיקה זה הדבר האמיתי - הסם הכי חזק.
הערב ממשיך בשיחות ומדי פעם מצטרפים אנשים.
אין כאן אוירה מינית עבורי
לגמרי רוחני חברתי נעים ושלו.
אני מתבוננת במחשבות שלי,לאן הן עפות
טוב לי כרגע ?
כן
גם אם זה שאני עייפה וקר לי
טוב לי כרגע בשלווה הזו
ביציאה מאיזור הנוחות
במקום שאני לא רגילה אליו,גם כדי לבדוק אם זה מתאים לי או לא.
בהכל יש שיעור.
גם בדברים שמטרגרים
ויש כאלו.
כן,גם פה.
אבל אני גאה בעצמי על העבודה שאני עושה ומודה על ההזדמנות.
ללמוד את השיעור,להיות בכאן ועכשו.
בלי לתכנן כלום ולרגע לשכוח מהכל...מהבית ,מהעבודה,מהילדות ,מאמא , באמת מהכל.
ולהסתכל כל הזמן איפה אני בתוך כל זה.
המאהל פה מתעורר אל הבוקר
אנשים הולכים לעשות מדיטציה על המצוק
קר לי עדיין
ובא לי להתכרבל אל גוף חם
וידיים עוטפות.
אבל אני פה והוא שם,או היכן שיהיה.
ב 8 ייפתח המרכז - אתפנק לי בקפה
וב 10 אתחיל את יום הסדנאות.
אולי אספיק להרדם בינתיים
ולחלום על יער ובקתה ואח בוערת.