לא שמתי לב כמה קר הערב . אני מתעטפת לי בשאל הארוך על השמלה שקצותיה הרחבים מרפרפים על קרסוליי וצועדת אל האוהל הגדול, אל הסדנה הבאה .
השביל קצת חשוך והדרך מלאה אבנים .אנשים סביבי מדברים בלחש , לא להפר את השקט הקסום .האוהלים כמו שדה פטריות במדבר.
מרחוק עוד נשמעת מוזיקה קצבית. המסיבה ממשיכה בצד השני של הפסטיבל .
קודם , ברחבה , רקדתי אל הכוכבים , רקדתי אל האש , רקדתי אל השמיים במקצב מטורף של מוזיקת טרייב. 300 איש כמו שבט , רוקדים עם הטבע , אל הטבע .
עכשו כמעט חצות ובאוהל הגדול הדליקו נורות קטנות שמטילות כמו ריצוד של נרות על הבד.
אני חולצת את נעליי ושותה עוד שלוק מים . מביטה אל האנשים, איתם אעבור מסע עוד כמה דקות . המנחה מברך בחיוך נעים את כולם . אני נכנסת למעמקי האוהל האפל .קולו של המנחה נשמע ברקע , נעים ורך .
מסביר על המסע , על המוזיקה ,על השלבים , מבקש להתחלק לזוגות . בעודי פונה ימינה אל מי שעומד לידי , יד חזקה ונחושה אוחזת במפרק ידי השמאלי . אני נבהלת לשניה ומסתובבת באחת שמאלה. נחושה להעיף ממנו את החוצפן אבל אז הנשימה נעצרת לרגע כשעיני םוגשות בעיניו. מה הוא עושה פה ? איך לא ראיתי אותו קודם ? פי נפתח לשאלה אבל הוא מניח אצבע על שפתיי , מורה לי לא לדבר ומעיף מבט לכיון המנחה. שנינו מסתובבים אליו . ידי מחליקה אל כף ידי ואצבעותינו משתלבות זו בזו .
המוזיקה מתחילה , נעימה ורכה .הגוף שלי סופג אותה ועדיין מכוונן ליד האוחזת בידי . אנחנו צריכים לנוע בחיבור של הגוף .יד או רגל או בגב או בכתף , לא לנתק מגע .
כל פעם שהמנחה מקיש במצילה , מחליפים איבר . כל פעם שגופו נוגע בי , אותו איזור בוער .
התנועה והמגע והקירבה אליו ,מטעינים את הגוף שלי ואני מתחילה להרגיש שאיני יכולה לעמוד בזה יותר .
"וויצ'?" הוא לוחש .
אני נושמת עמוק פעם אחת ופעם שניה. הגוף לא נרגע . מרימה אליו את העינים , פניו באפלולית אבל מה שהוא קורא בעיני - הוא מבין .
אוחז בידי הוא מוביל אותי מחוץ למתחם . אנחנו הולכים בשקט לאיזה כיוון . שקט המדבר מתערבב עם הרעש בגוף שלי , הרוח פורעת את שיערי ואני מצטמררת .נשרכת אחריו לאט יותר , נזהרת לא למעוד על אבן .הוא נעצר לרגע ואני נתקלת בגבו .הוא מסתובב אליי, אור הירח מאיר את פניו , מבטו מרוכז ורציני.
"מה??" אני שואלת בחוסר סבלנות והוא שותק .
"מה אתה רוצה? למה באת ל…" המשפט נקטע באמצע ע"י זוג שפתיים נחושות וכפות ידיים שאוחזות בפניי בחוזקה . אני מפסיקה לנשום לרגע .
הוא לא מנשק אותי , הוא תובע בעלות .
זו נשיקה כועסת, חודרת, מתוסכלת ….כואבת. אני נאנקת לרגע ומרימה ידי לחבק את צווארו ולהצמד אליו .
הוא משחרר אותי באחת , מוריד את ידיי ממנו . אני נושפת בתסכול .
"אז למה באת??" אני שואלת ברוגז.
"ששש!!" הוא גוער בי ומשתיק . צעדו נחוש ומהיר , מוביל אותי אל קצה מתחם האוהלים ואני רואה צל של אוהל גבוה צמוד לסלעים . הוא פורם את הרוכסן של האוהל ומרים את הבד. "כנסי!" הוא פוקד. אני מסתכלת עליו ולא זזה .
"עכשו!" הוא פוקד שוב , בקול השקט והרציני שלו .
אני נכנסת אל האוהל הגדול והמרווח . מעריכה את זה מול האוהל הפיצי שלי בצד השני של המאהל . מבחינה במזרן זוגי מתנפח בצד ותיק בצד השני .כרית ושמיכה עבה זרוקה שם .שומעת את הרוכסן נרכס שוב מאחורי. ממתינה. מרגישה אותו עומד מאחוריי. את הנשיפה שלו על שערי . הוא בשליטה מלאה על עצמו ואני בחוסר שליטה טוטלי אחרי היום הזה. מה עושים עכשו? לפני שאני מסיימת את המחשבה הוא כבר בכל מקום. מושך ממני את השאל וזורק אותו לפינה ,השמלה גם וכל מה שמתחת. עומדת מולו עירומה , שותקת,מתריסה . לא בטוחה מי בשליטה כרגע . הנשימה שלו רועדת בזמן שהוא פושט את בגדיו מולי ומעיף אותם לכל עבר. האוהל קר , צמרמורת עוברת בגופי והשפתיים שלי קצת רועדות .
"לעזאזל איתך וויצ'!" הוא לוחש ובצעד אחד נצמד אליי.גופו חם מול גופי הקר וידיו עוטפות את כולי , ממיסות אותי אליו .פיו יורד אל פי ולא בעדינות. אני אוהבת את הנשיקות הסוערות האלה . שנושכות וחוקרות וחודרות וחוקרות . ידיי מחליקות אל מותניו והוא נצמד יותר, מאשר לי לגעת בו .
ואני נוגעת בו , מחליקה ידיי על גופו ,על גבו , שורטת אותו והוא נאנק לרגע אבל שידע שגם אני כועסת ומכאיבה בהתאם .
ידיו מחליקות אל צווארי ומשם אל החזה . חופנות , צובטות , מועכות ,אוחזות .הזרמים בגופי מתחילים להשתולל והוא צובט את פטמותיי חזק ואני נושכת את שפתיי.
פיו מלווה את הידיים והוא כורע על ברכיו , מצמיד אותו אל בטני והלאה למטה . שואף לרגע את ריח התשוקה שלי ואצבעותיו מחליקות לתוכי . מרגישה אותו מחייך ומרוצה כשהוא פוגש את הרטיבות המוכרת .
הידים שלו עוברות לאחוז בישבני ובירכי והלשון שלו מטיילת לה במעמקים . אני גונחת בקול והוא מפסיק.
"שששש!"
אני נושמת עמוק והוא ממשיך לגרות . גונחת שוב והוא מפסיק . קשה לי להתאפק ואני אוחזת בשערו ומושכת. פניו מופנות אליי, פיו מבריק ממיצי תאווה והמבט שלו - מצמרר. הוא מתרומם על רגליו .
"תזהרי וויצ'!" הוא מאיים .
"תזהר אתה!" אני מאיימת בחזרה .
בשניה אני מוצאת את עצמי על הגב, פשוקה מולו ,ידו מכסה את פי והוא חודר אליי באחת ועוצר.
אפשר למות מתשוקה ? כנראה שכן . מרגישה אותו בתוכי , ממלא אותי ולא זז. רוצה לצרוח מעונג ולא יכולה.
הוא ממתין ,מכניע אותי לאט ואני נושמת עמוק . ועוד נשימה ועוד אחת,מביטה מעלה אל פניו ועיניו החודרות ואז הגל מגיע . אני מתכווצת , פועמת סביבו . הוא מניע את גופו לאט . חודר ויוצא חודר ויוצא . אני כבר מעבר לקצה .
הוא שולט לגמרי באורגזמות שלי שמגיעות בגלים בזו אחר זו . מותירות אותי חסרת נשימה .
הוא מחליק ממני ורוכן לעברי . מוריד את היד מהפה ומנשק באיטיות , גם את הדמעות שיורדות . הוא מפויס יותר, עדין יותר .ידיו מלטפות ופיו יורד בין רגליי , מלקק את המיצים . שומעת את קולו מהדהד ומרטיט את גופי . הוא אוחז בידי , משלב את אצבעותיו באצבעותיי. הגלים מגיעים שוב, עדינים יותר , מלטפים יותר , סלחנים יותר.
איבדתי תחושת זמן , מקשיבה לרוח מחוץ לאוהל , לשקט המדברי בזמן שהוא נשכב צמוד אליי מאחור . אני רוכנת מעט ומרגישה אותו חודר אליי שוב . זז באיטיות , נהנה מהתחושה, שומעת אותו גונח ליד אוזני , שפתיו מרחפות על כתפי וצווארי .ידיו עוטפות אותי בזמן שהוא מאבד את השליטה על התשוקה שלו ומניח לעצמו לגמור . אני לא מצליחה לדבר , בקושי לנשום . העינים נעצמות בעייפות . עטופה בזרועותיו אני נסחפת לעולם של חלומות על הירח וריקודים במדבר .
