מתה על המשפט הזה של תותית.
אז כאילו עכשו.
בעצם אתמול
לא...שלשום בלילה.
אחרי ההיי המטורף של נטראז' אנחנו מגלים שכולנו בדרופ. איך זה בכלל אפשרי ,אחרי שריחפנו כל הימים האלה ?
ואולי בכלל זה גל של וירוסים.
חזרתי מלושי אחרי ערב בנות מהמם בשני בערב עם חוסר נוחות מעצבן כזה.
לא הצלחתי להרדם.
קמה בשלישי גרוסה אבל אוספת את עצמי והולכת לעבודה.
מוטיבציה -אפס
רצון לעבוד- אפס
ריכוז -אפס
ווי פיי- גם אפס
חרמנות - over 9000. הוא בשניות מוציא אותי מריכוז,הרשע הזה.שולח לי תמונות של קרמבו ושל...עוד כמה דברים. קרמבו זה לא דבר תמים במוח שלי !!!
מחדשת צפרניים והביתה. עיפות או וירוס ? זה באמת משנה? שוקעת לי בפוך ובתמונות בקבוצה של הפסטיבל. מחייכת לעצמי ונרדמת.
כנראה שמשאית דרסה אותי בלילה אחרת אין מצב לקום עם כאלה כאבים בגוף.
מדליקה מחשב ,מתארגנת לזום ואז הודעה בוואטסאפ
Goddamn!!! איזה גל חום מטורף ורטיבות...
ויש לו דרישות....
הדברים שהוא גורם לי לעשות....
כן,זום , נו עבודה וזה. כבר לא רואה בעינים.
ככה זה כשהמוח מתפצל לשניים. אחד חי את העבודה והשני לא ביקום הזה.
והדרופ הזה של הגוף ,לא של המיינד ,שונה לגמרי מכל דבר אחר
ואולי זה סתם וירוס חצוף שמטייל בגוף ומצווה עליי לנוח. אז נחה,אבל הראש כל הזמן עובד ...
אסקפיזם טהור ונעים שמטייל בגוף יחד עם הוירוס.
הולכת להכין לי עוד כוס תה ולשקוע בבינג'.
אין פואנטה.