לביאה סגולה

לא ממש בטאבו

מה נסגר על המוזיקה שם

חבר'ה אני מתה עליכם שם אבל הברקות המוזיקה כל כך מעטות שם

ואנחנו זקנים ,באמת זקנים מדי לשיט הזה.

אז גם faithless היו שם אתמול

והיי- גם אני.

והאושים

והג'וקר

ועוד כמה מהקבוצות

אבל אנ'לא כזאת מענינת אותם אז העדפתי להתרכז במה שמעניין אותי או יותר נכון במי שמעניין אותי.

לבשתי משהו שיהיה לי נוח וסקסי בעיניי. יודעת שכולן מגיעות לשם חצי ערומות. וול,אני לא. 

נצמדתי לאוש מהתחלה לא כדי לשמרטף עליו אלא כי סוף סוף יש לי אותו קצת לעצמי 

ופייר הוא היה חסר לי קצת. אז בעיקר נהננו ביחד.חפרנו על כל מיני דברים. דיברנו על העדפות ומשיכה וטייפ-קאסט של אנשים. 

אושה נעלמה לה עם הג'וקר ואנחנו עלינו לקומה העליונה ,מוצאים אותם עסוקין בעצמם אז התעסקנו בעצמנו עד שבאו להפריע לנו.

סשן קצר לשניהם יחד . קצת פחות נוח מבחינת המיקום ומבחינת כל הסקרנים והחופרים מסביב.

מישהו ביקשה להצליף בג'וקר ואמרתי לה שלא. הוא לא שלי למסירה ואושה לא היתה במצב קורהנטי להסכים או שלא. 

הוא הגיע לספייס דיי מהר והסתחרר. שחררנו אותו לנוח וקיבל ממני קצת אפטרקייר.

זה מדהים כמה אין לי טיפת משיכה לגבר הזה. אין לי בעיה לעשות לו סשן מתוך סדיזם אישי שלי

אבל זה כל כך שונה. 

עם המשוטט שלי זה קשר אחר לגמרי. כל כאב שאני מעניקה זה מתוך הכיף שלי להנאה שלו ,להתמסרות שלו ,לאמון שלו.

נראה לי שנצטרך לקבוע ממש בקרוב.

זה בדיוק ההבדל בין לאכול ארוחה טעימה לבין לחטוף משהו על הדרך.

בכל אופן ,אחרי שסיימנו שם את הסשן והם התחילו משהו עם הזוג השני שהגיע ,חמקנו לנו למטה ,לחדר הכלא,לעשות לעצמנו קצת אפטר-קייר. אוש יודע שאני לא מתמסרת לו (בכל זאת ,שולטת ) 

אבל עצם היותי קצת מזוכיסטית ,אז הוא מכאיב לי פה ושם וזה פשוט תענוג. 

גלגל כאב מרגיש כמו עקיצה של קעקוע . הסברתי לאוש שדוקא כשזה עדין ,זה מעצבן ,אז הוא הגביר לחץ וזה הרגיש בדיוק הכאב הנכון.

גם הספנקים בתחת. אלוהים ישמרנו ,איזו יד יש לו.

הנשיקות והנשיכות והליטופים תוך כדי מכניסים אותי לגמרי למוד וכל זה בלי לפשוט אפילו חצי בגד. 

הוא מכיר אותי ,יודע את הגבולות ועדיין קצת מותח אותם.

אנשים עוברים בסביבה ואנחנו בשלנו . בזוית עין גם רואה את אושה והג'וקר מסתכלים בחיוך עלינו ומודיעים שהם הולכים לרקוד.

אוש מצמיד אותי לברזלים ונצמד אליי . היד שלו בתוך המכנסים שלי . הוא מרים גבות ומתפלא כשזה לא לוקח הרבה זמן להביא אותי לקצה .

"את ממש חומר ביד היוצר " -איזו מחמאה . עולה לי מחשבה שהגוף שלי חוזר למקורות,לתשוקה ,לרצונות הכי חייתים שיש ,בלי חומות ,בלי הגבלות ,בלי ...בושות.

יכול להעיד  המסע שלי עם הוויצ'ר . הכל שונה ואולי זו פשוט אני שמשתנה. 

אנחנו מתישבים חזרה על המיטה שבתא הכלא הזה ופוצחים בשיחת נפש. על עבודה, אהבה ,על תקשורת ,על אהובים ואהובות ,על העבר וההווה.

הוא תמיד היה לי הקול השפוי . זה שמסביר לי את הצד הגברי ,לא ברמת הסגברה ,אלא ממש בקטע של איך גבר מגיב לסיטואציה כזו או אחרת ולמה ואיך הוא רואה את הדברים. 

אנחנו רק חושבים שיצאנו מהג'ונגל. בראש ,אנחנו עדין שם לגמרי. 

העינים מתחילות לשרוף קצת ו אנחנו עייפים. יוצאים החוצה לרקוד עוד קצת ואז הולכים.

האושים מלווים אותי לרכב ואני נפרדת בחיבוקים

מתניעה את הרכב ואת מטאליקה לדרך ו enter sandman מלווה אותי הביתה.

בבוקר אני אגלה שאוש השאיר עליי סימנים

ובמהלך היום אבהיר לעצמי- אל תעשי טיזינג כשאת עייפה  או בכלל ,

זה יוצא לך עדין כמו פיל בחנות חרסינה, כמו האגריד בשדה פרחים , כמו אנטמן אבל בקטע הענק והקלאמזי שלו.

ואולי זו לא בכלל השפה שלי? 

גדלתי בבית של גברים ,לא לימדו אותי מיניות או פיתוי או נשיות ,או סקסיות. לימדו אותי לשתוק ולהקשיב  ולהיות ילדה טובה. בגלל זה אני טובה בלהתחבר עם גברים ברמה החברית

אבל ברמת הקשר והמיניות- מרגישה לפעמים קצת ילדה אבודה

אבל זה לפוסט אחר.

לילה טוב 💜