הרשומה ההיא שכתבתי לפני כמה ימים
איך שאני יכולה לקבל את החיים במנות קטנות
ולא צריכה לבלוע את העולם,כי קשה לי.
הבוקר קמתי עם הצפה.
גם לחץ בעבודה
גם הלחץ מהילדה החולה
גם הלחץ הכללי בבית ,שלא הכל מתבצע כמו שצריך,שלא הכל מתוקתק כמו שצריך והביקורת הבלתי נגמרת מכל הצדדים.
וגם האושר הזה שנכנס בין הנקיקים בסלע
לרגע הרגיש לי יותר מדי
לא יודעת אם יש דבר כזה יותר מדי אושר
זה פשוט מרגיש כמו שהמים האלה הציפו דברים אחרים
אז הבוקר שמתי ברקס
כי צריך לאזן את שווי המשקל.
אם כל הטוב הזה מציף לי געגוע כזה ,כמיהה כזו
שמרגישה אותה כמו חשמל בגוף
בכל קצות העצבים
עומס סנסורי וזה רק מהמחשבה ומהלב.
אני אוהבת להתענות מעונג ,זה כיף וזה מתוק
וזה הכי אדג'ינג שיש
אבל גם אדג'ינג יכול להגיע אובר דה אדג'
והבוקר הרגשתי כמו בסשן מנטלי קשוח
שהגיע לרמת אמירת מילה בטחון
שאני אפילו לא יודעת מהי.
אז מעדיפה במקום להיות בעצב הזה
להפסיק לרגע ולנשום,לקחת צעד אחורה
לתת לזה להרגע,להוריד את הוויב
להחליש עוצמות,להרים הגנות מחדש
לתקן דליפות בגדר.
הערב טאבו עם החברים
להתלבש סקסי ולהוציא קצת אגרסיות
לקבל קצת TLC מאוש.
יש למה לחכות .
עד הפעם הבאה.
