חוזרת לשגרה ,חוזרת לפקקים,מתאפסת על מיליון מיילים ומיליארד משימות.
לא באמת,אבל דיי הרבה. יום עמוס ומטרטר.
בקושי יש זמן לנשום.
ואז :
"שומעת משו וויץ'? "
"משו?"
ואז בום -הודעה ארוכה שכזאת.
הוא מספר לי סיפור ורוקם פנטזיה ,עליי ועליו .
אני מחזיקה את הטלפון וקוראת ,המעלית נפתחת מולי ואני לא זזה. בקושי נושמת. קוראת שוב ושוב
רגע,צריך גם להגיב ? מה היתה השאלה ?
אחחחח....איזה עונג זה לקרא
לגמרי יכולה לדמיין את עצמי בסיטואציה.
אני עפה על זה לגמרי.
-----
מגיעה למרפאה ,מחכה בתור ואז בום - ההמשך !!
הודעה ארוכה ,המשך הפנטזיה, הומור גיקי שנון שאני אוהבת ואירוטיקה נוטפת מכל משפט שני.
שמה לב שהוא שם לב לפרטים הקטנים.לניואנסים בינינו שרק שנינו מבינים ויודעים. הוא זוכר הכל.
אחחחח....איזה עונג זה לקרא!
מרגישה את הכיווץ הנעים בין הרגליים.
מחייכת לעצמי תוך כדי קריאה,מ'כפת לי ,שיסתכלו.
בדמיון שלי ,אני כבר שם. בפנטזיה- מרגישה את הכל,מרגישה אותו ,את כולו.
ווי'צר - מכשף של מילים.
בדרך הביתה שולח לי עוד הודעה ואני קצת בשוק מעצמי. תגובה אוטומטית שינתה כיוון
מה שבעבר היה לא -עכשו כן.
מה שהיה מטרגר ומקפיץ לי את הפיוז
פתאום הפך ל...ממממ כן,אני רוצה !
וזה משמח אותי שזה ככה
זה משמח אותי שמרגיש חופשי להגיד את זה
מרגישה שזה עוד גבול שהתפזר לרסיסים.
עד לאן נגיע?
💜
