אתמול כתבתי איזה פוסט ומחקתי אחרי כמה דקות
לא יודעת למה.
מי שקרא קרא ומי שלא -לא משנה.
היום שוב קמתי מחלום בלהות נוראי
אני לא בסטרס אבל ביומיים האחרונים ,אני קמה מבוהלת מאוד.
חלום אחד על צונאמי ששוטף הכל ואני מנסה להגיע לרחוב שלי עם הרכב ומוותרת
לא מצליחה לפתוח את העינים ואז ממשיכה בעיניים עצומות לנהוג. מרגיעה את עצמי שאני מכירה את הדרך.
בסוף מבינה שאני חולמת. ממשיכה לאט בהליכה בתוך המים הגועשים ,מלאים סלעים.
רוצה להגיע הביתה לילדות
פתאום אחי מופיע ומושך לי את היד לעבר מדרגות ברזל שעולות מעבר למים.
עולה איתו ביחד ומסתכלת על השטפון.
הוא מרגיע שהכל בסדר עם הילדות.
חלום שני- עבר בלופ פעמיים שלש
יושבת בסלון לא מוכר
באיזו צורה מכניסה שני אנשים לתוך סוג של קוקון כזה,סוגרת אותם בפנים.
אמא שלי יושבת על הספה. אני מתישבת לידה ,לוקחת את ידה ומחבקת אותה.
שתינו מחכות,רואות את האור של הפצצה מבחוץ. אני רואה את ענן האש והעשן מגיע.
נושמת עמוק. 'כבר עברתי את זה ' אומרת לעצמי 'אין מה לפחד'
תוהה מה זו השלווה הזו שנחתה עליי
ופתאום מן ריק שחור שכזה ושוב אני בלופ חוזר של אותו מצב. חיה רגעים אחרונים.
אני לא אוהבת לחלום חלומות כאלה.
זה אומר שמשהו הולך לקרות.
מה ?
לא יודעת אבל זה לא טוב.
הרבה זמן לא חלמתי סיוטים כאלו.
זה מדאיג.
