אני לא אוהבת את שלמה ארצי אבל לפעמים יש לו משפטים שנשארים איתי
אני בסופש באילת. משהו שתוכנן מזמן,לא ניתן היה לבטל. עד הרגע האחרון חשבתי לא לנסוע בגלל כל מיני דברים שקורים.
בסוף נסענו,אני והאחות. נהגתי כל הדרך ,מדברות,עוצרות לקפה ואוכל,מוסיקה כיפית
ו-וויז אחד שלוקח אותנו מסביב לעולם,כביש מדבר שומם שיש בו רק משאיות,מזל שאני לא פחדנית בקטעים האלה,בסוף נגיע לאן שצריך.
מלון מדהים ,אוכל טעים ,אוירה מצוינת...
אבל...
אבל בפנים בלב כבד
כבד כמו בטון
אולי זה בגלל כל הסטרס הזה בזמן האחרון
ואני דוקא אחת שכן מתחברת ישר לבילויים
וישר משנה את הוויב
ועכשו,משהו לא עובר
לא פנימה
ולא החוצה
אני מסתכלת על הכל במן אדישות
לא מצליחה להתחבר לכיף הזה
למסיבה הזו.
זה נחמד לי ולא יותר.
מנסה להסתכל על החיובי- מטיילת,נחה ,קצת שופינג,אוכל טוב וזהו.
חשבתי שהסופש הזה קצת ירים אותי כמו שהיה בשנה שעברה
אבל כשיש עופרת בלב ובבטן
היא נוסעת איתך לכל מקום
גם עד אילת.
