אני אוהבת רק איתך לשבת
מול המסך הזה של הקולנוע...
אני אוהבת ת'קולנוע!
(וגם את ג'ררד בטלר)
הוויצ'ר מזכיר לי שקבענו לסרט
באמת ? זה היה מזמן . הייתי בטוחה שיתמסמס. שהוא ימסמס את זה .
לצאת לסרט,זה אישיו רציני אז אני מופתעת.
משאירה את ההזמנה פתוחה כי היום מתחיל לא בטוב.
אחרי זמן אני פורקת. כותבת כמה מילים ממש קשות,כואבות (לו,לא עליו) והוא מקשיב ומבין.
מחליטה כן לממש את ההזמנה .
נחיתת חירום- בדיוק מה שאני צריכה . מרגיש לי לפעמים שאני טייסת בזמן סערה,עוד שניה מתרסקת.
מתארגנת ומגיעה אחרי יום עמוס וארוך . מחייכת כשהוא מגיע. כי הבטחתי וגם כי כיף לראות אותו.
כשהחושך יורד ,זה רק אני והוא ובטלר (פאק הלוואי איזו פנטזיה זו ) . לא יודעת ממי ריירתי יותר ובטלר הוא מתחרה קשוח גם בגיל שלו.
הסרט מתחיל ואנחנו מחזיקים ידים ויושבים קרוב.
היד השניה מחליקה על הרגל שלי ונשארת שם.
כשאקשן מתחיל לעלות רמה ,גם אצלנו מתחיל אקשן.
הוויצ'ר שולח יד חצופה לחזה שלי ומועך אותו.מנשק אותי בפחות עדינות
כשבטלר מנחית את המטוס,היד שלי כבר כל סטיק אחר,חם ומזמין.
בולעת את הרוק ומנסה לעקוב אחרי העלילה. מרגישה את הרעידות ולא מנחיתת החירום. מחייכת בזדוניות. רק שאלו שיושבים לידנו לא ירגישו. מצד שני - מ'כפת לי .
הוא מסתובב אליי קצת והיד נשלחת לתוך החולצה,מועכת ולשה וצובטת ומגרה.
התכווצויות המוכרות בין הרגלים גורמות לי לזוז באי נוחות בכיסא.
בטלר עובר למדי ב' ,פאק הסקוטי הזה חתיך.
יריות פיצוצים גרילות,חטופים
והראש שלי בזרוע הזו שאני מחבקת ומלטפת
ובכתף הזו שאני נשענת עליה
ובאוזן הזו שאני מלקקת
ובצוואר הזה שאני מנשקת
אני יודעת שהוא מתאפק לא לנהום....
מסתובב אליי פתאום ולוכד את הפה שלי בנשיקה עמוקה,הלשון שלו כבר חוקרת והיד עולה אל הצוואר
וזה מרגיש כמו דיוור ישיר אל האגן שלי.
אני לוקחת נשימה עמוקה להרגע ולפני שאני אפלוט איזו שטות שעוברת לי בראש ,אני מסתובבת שוב אל המסך.
מתי הגיעה לסרט יחידת חילוץ?
בטלר מעלה את הנוסעים ,פיצוצים,יריות,אקשן
אין לי מושג מה קורה שם ומי נגד מי
יודעת רק שאני בעד כל מה שקורה פה
בין הוויצ'ר לביני.
לא יכולה להפסיק לגעת בו ,ללטף ,לחוש את הנוכחות שלו
הסרט נגמר כל כך מהר ....
הוא מלווה אותי לאוטו. אפילו שרצינו להמשיך את הערב,שנינו עייפים.
נפרדים בחיבוק ונשיקה וטעם לעוד.
בדרך חזרה,מכירים את זה ששמעתם שיר מיליון פעם ,אבל פתאום המילים מקבלות איזו משמעות ומתחדדות?
אז עידן עמדי -חלק מהזמן. שליווה אותי בדרך חזרה.
"ולפעמים זה עוד קורה לי בלילות
לחשוב על כל מה שרציתי להיות
ולפעמים זה מין חיוך כזה מוכר
שעוזר לי להשלים עם שנגמר
לפעמים כשסתם צופה על הבנות
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות
כל אלה בגווני סגול-ירוק
מזכירים לי שהטוב כבר לא רחוק
הוא כבר לא רחוק"
----
מרגיש כבר לא רחוק.
🌼
