לאחרונה אני בסחרור משפחתי
העיוניק שלי כבר נוסע לבד את העליות של הקסטל הלוך חזור כל יום בלי למצמץ (או לשפוך מנוע )
ניסים קורים כי אני מאמינה בהם
דברים מסתדרים בסופו של דבר כי כשמבקשים משהו מהיקום - הכוכבים כבר מתישרים בהתאם.
חוזרת על הקשקש מבירתנו ,מתה מרעב,מזל שהזמינו פה פיצה. אני דופקת שני ביסים ונחנקת כרגיל,טסה למקלחת,מתארגנת תוך כדי קללות נמרצות כי כשאני בלחץ.... אני בלחץ!
יוצאת מהבית בשעה שבכלל קבעתי אצלו- שונאת לאחר ! שונאת !
הוא מתחפש לספורטאי חסון ואני כבר מדמיינת אותו בלי.
בדרך מדברים על כל מיני דברים. הוא מרגיש לי טרוד . אני לא יודעת אם הוא מרוחק כי לא רוצה להפריע לי בנהיגה או כי בכלל לא בא לו טוב הערב הזה. אני וחוסר הבטחון שלי.
חשוב לי שהוא פה. אני רוצה שזה יהיה ככה.
מגיעים למקום באמצע יער ,המוזיקה כבר נשמעת מרחוק ואני מסתכלת מסביב ,חשוך. כן...חשוך... נייס.
המסיבה כבר התחילה ואני פוגשת את לוש ואת אושה ועוד כמה שלא ראיתי הרבה זמן. חיבוקים,נישבוקים,מכירה את הןויצ'ר לחלקם. רגילה שכולם מכירים את כולם אז לפעמים קצת שוכחת.
אנחנו נכנסים לרקוד. איזה לרקוד נו... רק מחפשים תירוצים להתמזמז.
מה יותר טוב ממוזיקה קיצבית ו-וויצ'ר שמנשק אותי כאילו הוא עושה סקס עם הפה שלי?
החיבוק שלו חזק ונעים.
כל הערב ממשיך ככה. בכל פעם שמסתכלת עליו הוא מחייך וזה עושה לי נעים בלב ובבטן.
שותים,מעשנים,מקשקשים עם מיו שמגיעה.
צילומים וצילומים כי אנחנו חייבות ועכשו מגלה שהוא חסר לי באחד הצילומים. באסה.
ממשיכים לרקוד ולהתחרמן ביחד עם דאנס,רוק וקצת גראנג' של שנות ה 90.
שמחה שמצליחה לחבר שיר שאני אוהבת לזכרון חדש ומרגש.
מושלם. פשוט מושלם.
בכל פעם שהוויצ'ר תופס אותי לנשיקה וחיבוק אני מרגישה צונאמי בגוף. אני לא יכולה להפסיק לגעת בו בחזרה.
כשברקע אינפקטד משרום נותנים בראש ,אני נזכרת בהופעה שלנו יחד.
בדרך לאוטו חזרה הוא עוצר אותי באמצע היער והיד שלו כבר מסיטה את התחתונים. חצי ירח מאיר קצת ולא אכפת לי אם מישהו מסתכל . אני מחבקת אותו וגונחת את שמו באוזן.
הוא מרוצה ומוביל אותי לרכב. אני צריכה רגע להתאפס על עצמי. שוקלת מה לעשות. אני כל כך חרמנית ורוצה.
אותו.
אני רוצה אותו!
הוא שוב מגמיר אותי ברכב ואני מפנקת אותו בתמורה. אוף הנסיעה ארוכה ואני טעונה כמו חבית נפץ אבל בקטע טוב.
לא מדברים הרבה,לא צריך. היד שלו על הירך שלי ושלי על שלו. מעיפה בו מבט מדי פעם. ראשו שעון לאחור ,עיניו עצומות
ושוב אני חושבת - כמה הוא יפה בעיני וזה עושה לי שוב נעים בלב ובבטן.
מגיעים לבקתה אני ניגשת לחדר ,בקושי מצליחה להתפשט והוא מגיע מוכן ועוזר לי.
נצמדת לגוף החם והנעים שלו.
מושלם. פשוט מושלם.
ואז הוא all over עם הפה והידיים והגוף
לוחשת את שמו מיליון פעם. הגוף מוכר ועדיין מרגישה שהכל חדש ומרגש ומדהים
נשכבים מחובקים אחד בתוך השניה. הנשימה שלו כבדה ואני מקשיבה. מנמנמת,מתעוררת.
עוד שניה ,תיכף אני זזה
תיכף
רק עוד נמנום קטן,כי ממש נעים לי ככה
כל כך בא לי לשחרר ולהרדם באמת
לישון בזרועותיו עד הבוקר.
התגעגעתי להרגשה הזו.
הגוף כואב ועייף וקר לי אז עוד דקה
מקשיבה לרוח בחוץ ולאופנוע שעובר רחוק
ופתאום הוא לוחש את שמי באנחה שקטה שכזאת ,אני פוקחת עיניים . הוא ישן .חזק.
רגילה שקורא לי וויץ'
ו פתאום זה.
מסתובבת עם הגב אליו והוא עוטף אותי. מרגיע קצת את הרעידות של הקור.
טוב,אולי אני בכל זאת אשן כאן ?
לא עוברות כמה דקות והטלפון שלי מצלצל ואני נבהלת.קמה מטושטשת רק כדי לגלות שהכל בסדר ואין מקרה חירום.
מתלבשת לאט וחיבוק ונשיקה אחרונים.
הקיור מלווים אותי בדרך הביתה עם שיר מדויק שגורם לי לצחוק בקול ולהמשיך לחייך כל הדרך הביתה.
אני לא מוותרת על הנס קפה כדי להתחמם
כבר לא לילה ,עוד לא בוקר
מה שבטוח ,ארדם עם חיוך
🎸
