שנים שייסרתי את עצמי על זה שאני לא מתאמנת. לא עושה הליכות בערב,לא רצה ,לא רשומה לאירובי ,לא הולכת לחדר כושר.
זה לא שלא עשיתי את זה בכלל.
עשיתי אבל פרשתי מאוד מהר.
כל מי שכן עוסק בזה אומר שכשהאנדורפינים מתחילים- אז מגיעה המוטיביציה.
אני אומרת - כשאתה שונא את מה שאתה עושה אז האנדורפינים במוות קליני.
זה משעמם אותי. ספורט משעמם אותי.
ללכת ברגל ברחוב סתם ככה ,גם עם מוזיקה באזניים -זה משעמם
לרוץ ? למה ? אני בסוואנה? יש עדר פילים במנוסה ?
אירובי- אותם 20 תנועות שוב ושוב ושוב.
זומבה - אל תכניסו לי את התנועות לתבניות.
חדר כושר -רובוטים.
ועדיין -כתבתי על זה לא פעם
כשזה מגיע לריקוד.... יש לי סוללה מלאה לשעות !!!
כשזה מגיע לריקוד...הזמן נעלם
כשזה מגיע לריקוד...הגוף זז ב flow אחר
בלי תבניות,מתחברת לקצב . כל קצב. כל תנועה.
נותנת למילים או למוזיקה להכנס לגוף ולהזיז את הכל.
אני צריכה יותר מוזיקה בחיים
יותר תנועה.
אז אולי הגוף שלי לא יהיה רזה ושרירי ומעוצב
אבל הנפש תהיה מחוזקת.
