-תבואי לחיבוק ?
@--לא יודעת ,נראה מה יהיה.
-בואי לחיבוק!
@--אבל אתה עסוק.
-בואי כבר !
היום הזה ארוך מדי ומתיש מדי. אתמול בערב כבר ביטלתי פגישה . הרגשתי שעם המים במקלחת ,גם שארית הכוחות שלי זורמת לים.
נסיעות ועבודה מהבית והררים של כביסה לקפל.
לא רוצה להכביד ,לא רוצה להציק או להעמיס.
הוא גוער בי על זה שאני מתנצלת וגם על זה כמעט התנצלתי .ככה זה באוטומט.
-אני במקלחת, הדלת פתוחה,המים רותחים.
הוא שולח לי הודעה בדרך המוכרת אל הבקתה ביער. נוסעת לאט ,לא בוטחת בעצמי. מחנה ונכנסת. מיצי בחוץ מייללת שקר לה ואני עונה לה ב'מיאו' שקט.
הבית פתוח וחם! שומעת את המים מהמקלחת,לרגע משתעשעת ברעיון להצטרף אליו אבל זה שמור לזמן אחר.
חולצת מגפים ונגשת למטבח שם מחכה לי ספל עם קפה. מכינה לי מה שצריך ומחייכת לעצמי. איך הוא תמיד חושב על הכל,עד הפרט האחרון.
מתרווחת על הספה והוא יוצא מהמקלחת בחולצת מסלול ומכנס קצר.
התגעגעתי כל כך . לא שמתי לב כמה. בכל הטירוף הזה. התגעגעתי לאיש היפה הזה.
הוא ניגש אליי מיד ועוטף אותי בחיבוק. אני נמסה אליו. עוצמת עיניים ושואפת אויר,את הריח שלו ,את הידיים שלו,את הגוף החסון הזה ןזה נמשך נצח ואולי רק כמה שניות
אבל פתאום לרגע הכל נרגע. הכל הופך שקט והמחשבות והדאגות וחוסר האונים מנמיכים ווליום. קצת.
מדברים על עבודה ,על הבית וענינים אחרים.
והידיים מלטפות את הכתפים ,הזרועות ,הבטן,הצוואר כאילו בודקות אם זה באמת מוחשי אם זה באמת קורה,אם אני באמת פה ואם הוא פה כאן לידי.בנוכחות הזאת שלו.
בדרך כלל אני מרגישה את המשיכה אליו ,את הריגוש הזה בבטן שזורם לכל הכיוונים
היום הרגשתי משהו קצת אחר. שונה . הריגוש היה שם ,כמו תמיד אבל הרגשתי גם את הנחמה. קוואנטום של נחמה ,כמו בסרט . זה חלקיק קטן אבל מדיד.
הרגשתי שאני נושמת.
לא שמתי לב כמה לא נשמתי עד עכשו.
ולרגע ,רק לרגע ,התנתקתי מהעולם ,מהמציאות,מהטירוף שמתחולל בחיים שחי כרגע.
אי של שקט וטירוף מסוג אחר.
מצד אחד אני נמסה תחת מגע ידיו מצד שני ,החושים מתחדדים ומתפקסים.
וזה נעים . כל כך נעים.
ואני מחייכת.
כי לא חייכתי הרבה זמן.
ולרגע אני מרגישה שמחה
כי לא שמחתי הרבה זמן.
וחיבוק אחרון ליד הדלת
מרגיש לי הכי טבעי להגיד תודה
כי זה כל כך לא מובן מאליו בעיני.
שיש את האיש הזה שעושה לי טוב
ויש את הבקתה הזו מחוץ לזמן
ויש איזה קסם שאי אפשר להסביר
ואולי יש דברים שלא מצריכים הסבר.
רק קיימות.