קשה לי !
קשה לי להגיד מה אני רוצה!
מהחשש איך הצד השני יתפוס את זה
ואולי זה לא מתאים
ואולי זה לא הזמן
ואולי אני בכלל מגזימה
ואיזו זכות יש לי לבקש בכלל.
מזל שלפחות מאפשרת לעצמי לרצות
פעם גם את זה הייתי מבטלת
אבל לדבר על זה - קשה לי.
הגעתי אליו במוד מוזר
הבכי מאתמול עוד לא שקע לגמרי
והאוטומט עדיין אוטומט
אבל התאמצתי להתלבש ולהפתיע
להתאפר קצת
להרגיש ולהראות נשית
נגיד...
נוסעת לאט. בזמן האחרון תפס אותי איזה חוסר בטחון הזוי כזה.
מגיעה אליו ונכנסת.
לרגע שמה לב שלא נתתי לו חיבוק אז מתעשתת
יושבים בסלון מקשקשים מול הטלויזיה.
אני שמה לב שקשה לי
קשה לי אפילו להסתכל לו בעיניים
אני לא יודעת למה.
מביך אותי .
אולי כשסוגרים את הברז של הרגשות הרעים גם הרגשות הטובים מפסיקים לזרום
זה אותו ברז.
ואני לא יכולה להיות איתו ולא להרגיש.
אז הגוף מרגיש בינתיים
כשהוא מנשק אותי ומעביר יד על הרגל
מחייך למגע הרשת שלגמרי מדליק אותו
אני שמחה שהצלחתי להפתיע
מתמסרת אליו עם כל הקושי
מרגישה שזה הכי טבעי
עם זאת ,יודעת שזה לא מובן מאליו
והמגע קסום ומיוחד ומתואם
שני מטורפים שמבינים בדיוק מה השני רוצה וצריך
מתכרבלים אחד בתוך השניה
הנשימה נרגעת ,
שקט- לא צריך לדבר עכשו,לא רוצה גם.
רק להסתכל עליו ,להרגיש אותו,פיזית.
הזמן עובר מהר והטלויזיה מהסלון מעצבנת
אבל לא אכפת לי.
מבינה שהוא עייף ורוצה שאלך
אני רוצה להשאר אבל לא אומרת.
רוצה עוד קצת חיבוק וחיבור
רוצה קצת להרדם
רוצה...
אז אני רוצה ,אז מה ?
אז מה ?
לכי הביתה.
מתלבשת ונפרדת בחיבוק
חוזרת הביתה לפיג'מה,לקפה ולמיטה הריקה.
מתחפרת לי בפוך בהרגשה מוזרה
ונרדמת.
אחר כך נדבר על זה
כי אפשר
וזה מה שמרגיע
שאפשר לדבר איתו על הכל
וזה עובר
כי אין טעם ליצור משקעים ולסבך.
יש דברים יותר מסובכים בחיים
כמו העובדה שנתפסות לי הרגליים רק מהמחשבה לצאת שוב לכיוון בית החולים.