צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנה. 8 באפריל 2023 בשעה 9:27

לא מאמינה שאני אומרת את זה 

אבל אני כבר לא יכולה יותר.

המצב הזה מותח את היכולת הנפשית שלי לקצה

כמו גומי,כמו מסטיק 

נמתח ונמתח ונמתח

הגוף שלי קופצני.

מרגיש שאפילו הבד של הבגד מציק 

זה מרגיש כמו צניחה חופשית רק בלי מצנח על הגב

וזה לא נגמר הגובה הזה

נוחת ונוחת ונוחת

ומתי הבום ?

הלילה? 

מחר ?

עוד יומיים?

מתי מתרסקים?

אפשר עכשו?

פשוט להמרח על האדמה ולצעוק מכאבים.

 

די

לא יכולה יותר

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י