לביאה סגולה

מסתבר.

בחיי...

כבר שכחתי כמה שזה כיף וכמה שזה נעים

להגיע למפגש 

להפגש עם הבסטיות

להפגש עם עוד מיליון אנשים שלא ראיתי המון זמן

לקבל חיבוקים מועכים מכולם

להרגיש אהובה לרגע

רצויה לרגע

לדלג בשיחות קלילות

להצטלם כמה תמונות

לשקוע גם בכמה עמוקות

לשבת על ספה אחת ,כמו בספסל האחורי

ופשוט להיות החוויה הזו.

להתבונן באחרים

לקום שוב לחיבוקים של אלו שמגיעים אחר כך

ליצור חיבורים חדשים

לאלו ששאלו 'אתם מהאירוע?'

ענינו ש 'אנחנו הארוע' 

ובדרך חזרה ,שיחה מחבקת ומרגשת עם מיו שלי המהממת,בקול המרגיע שלה ,מקשיבה ומספרת.

יש עולם בחוץ והוא היה חסר לי.

קיבלתי מזה מנה גדולה וטעימה

עכשו אפשר לישון בחיוך.