לביאה סגולה

אני באמת תוהה לפעמים.

הוויצ'ר ואני.

לאן זה עוד יגיע? 

זה באמת כמו לעבור ליקום מקביל.

אחרי שבוע מעצבן וסופש יותר מעצבן,הוא הזמין אותי לארוחה.

גבר מבשל זה הדבר הכי סקסי שיש 

 וזה סוג של nurturing. לא יודעת איך להסביר את זה .

הבעיה...

הבעיה היא שלא התראינו הרבה זמן

והייתי בקרייבינג מטורף ,ברצון למגע ,להתפרקות ,לאיבוד שליטה (כן,אני ) ,לכוח. 

למשהו.

להרגיש .

מזל שהוא הספיק לסגור את הדלת לפני שהתנפלתי עליו.

הגוף שלו ,החום שלו ,הידיים שלו

השפתיים והפה המתוק הזה

שגורם לי לרצות עוד ועוד ממנו.

 All over

All at once 

למנה ראשונה טרפנו אחד את השניה

להביט בו מתענג ומענג 

מעיף אותי לגמרי

הגוף שלו תאווה לעינים ולידיים ולשפתיים

המבט שלו ,הקול....שעובר בי ומסיט את כל מה שזורם בגוף  שלי למסיבת טראנס משוגעת.

סעדנו את עצמנו עד שלא נשאר לנו אויר

ואז נשכבנו מתנשפים וצוחקים

כי 'מה קרה פה עכשו ??'

הוא קם לארגן את האוכל .

עוד תאווה... בשר נוטף בלחמניה עם רוטב וחסה ועגבניה ואננס...כן ,איזה טוויסט שווה שזה!

לועסים כמו שני מורעבים אחרי מסע מפרך

ומולנו כמה אנשים בכחול ותכלת רצים מפה לשם.

התישבנו לנוח . הייתי בטוחה שעוד כמה דקות אתאושש ואסע

אבל הידיים שלו כבר נשלחו אליי,לשות ומלטפות.

'אני מוכן לקינוח' הוא אומר

לא צריך לשכנע את המשוכנעת ...

וזה היה משהו אחר ,יותר אינטנס, תחושות אחרות ,וויב אחר ,שחרור טוטלי.... אני מאבדת קצת את הקורהנטיות שלי ,לא מצליחה להשלים משפט,למצוא מילים,קצר במוח,בסוף מוותרת. מחר כשהחיווט יחזור למקום -אוכל לדבר על זה.

הפעם באמת הביתה ,אין אפילו כוח לקפה של לפני השינה. העייפות מנצחת את האדרנלין.

ובבוקר ,עוד מרגישה את הפעימות הנעימות האלה. בלב ובעוד מקומות.

💜