משום ממה הפוסט הזה היה שמור בטיוטות.
אולי זה טוב שעכשו דוקא הוא צץ לי משם. מזכיר לי כמה צחקתי אז . כשאני והקיפוד עוד היינו קצת...ביחד.
ועכשו כבר לא.
אספתי את הקיפוד ונסענו לפארק רמת גן
לשם שינוי ,לא היו שם מיליון אנשים.
קפה טו-גו מרולדין ואנחנו מטיילים.
מוסיקת סרטים ליד המזרקות הצבעוניות
הפארק הזה ממש מפתיע בלילה.
מוצאים את הספסל 'שלנו' פנוי
יושבים קרוב קרוב ו....חופרים.
השיחה שלנו היא חצי אימון אישי
פינגפונג בין שנינו.
רעיונות ,מחשבות ,נקודת מבט אחרת.
איזה מדהים זה לדבר עם אדם ברמה הזו.
המוזיקה נפסקת והפארק כמעט ומתרוקן לגמרי.
הוא לוחש לי דברים באוזן.
שממיסים לי את הלב.
מחבק חזק חזק,מנשק ומחייך.
מרוצה מהקיום שלי
גם אני מרוצה משלו.
יכולנו לשבת שם עד הבוקר
אבל פארק רמת גן החליט שנלך - דפק לנו שפריץ של ממטרות. אבל לא זרזיף כזה ,אלא ממש צינור השקיה. ברחנו בצעקות (בעיקר אני),מגלה שאני רטובה עד התחתון ולא מהסיבות הנכונות.
התפוצצנו מצחוק כל הדרך לאוטו.
בבית ,מקלחת רותחת ולמיטה.
ערב מטעין אנרגיות לכל יתר השבוע.