בדיוק לפני שנה הייתי באחת המסיבות המיניות
וכמות הטירגורים שהיתה שם עבורי ,יכלה לשים את הירושימה בכיס הקטן.
זה לקח שנה . זה לקח שנה של שינוי
שנה של תהומות ופסגות
וזה לקח בדיוק שניה ללחוץ שלח.
הודעה קצרה למארח ואני שם.
לבד .
אחרי שהרגשתי כבדות של גיל 200
אחרי שקראתי פוסטים ישנים שלי והתעגעגתי לקלילות ,למיניות ,לתחושת החיים הזורמת הזאת.
הלכתי לבד. בהחלטה של רגע.
כי הבנתי שאני צריכה את זה לעצמי. את מבחן האומץ הזה . בלי ציפיות ,בלי אכזבות ,רק מה שמתאים לי באותו רגע . מקסימום אחזור הביתה אחרי שעה.
כבר הייתי שם אז מכירה.
גם את המארח וההלפרית ו...זהו. כל היתר אנשים חדשים לי.
חלק באים בזוגות ,חלק ביחידים. מנסה להתמנגל קצת. חלק ממש נחמדים . חלק פחות מתחברת. הרגשתי איזה וויב מזוג שהתחיל איתי שיחה שהם יהיו מעונינים בי אבל אני והסנסורים שלי התקפלנו מהר מהשיחה ומהם .
חוזרת להלפרית,
קעקועים זה תמיד נושא נפלא ואיזה גבר עובר ומחייך ומצטרף לשיחה שלנו. יש לו חיוך מתוק ועינים טובות.
מתישבים בסלון במעגל והמארגן מנחה ומסביר גבולות וזה ממש ממש חשוב בעיני. מרחב מכבד ,מוגן ונעים.
מתחילים משחקים שוברי מבוכה. כאלו שגורמים לחיוך ושוברים את הקרח.
המשחק האחרון הוא להתארגן בקבוצה ואני מוצאת את עצמי עם הגבר ההוא ועם חברת פייסבוק שרק הכרתי עכשו.
המנחה נותן הוראות אבל אנחנו לא ממש מקשיבים... פורשים לנו לחדר צדדי
והוויב פשוט מושלם. כולנו מופתעים מזה ,מהחיבור המיידי ,מהנוחות ,מהזרימה ,מההומור ומהרגישות של כולם לאחרים.
שלושה במזרן אחד בחדר חשוך.
נהנים ,מתלטפים ,מתנשקים ביחד ולחוד .
בליל של ידיים ,שפתיים , גוף רך ונשי מול גוף גברי ונוקשה יותר. תנועה זורמת וחופשית ,מענגת ומפתה.
עד שמתעייפים ומתכרבלים ביחד .
היא פורשת לעשן ולנשום בחוץ ואני והוא ממשיכים ביחד ביותר אינטנס . הוא מקדיש יותר תשומת לב לגוף שלי ומטיס אותי לכוכבים.
החיבור של הגוף שלו מרגיש לי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה . קובעים את הקצב ביחד עד הסוף המתוק מתוק הזה.
זורקת על עצמי גופיה ותחתון סקסי שהגעתי איתו.
יוצאים יחד למרפסת,הכל כל כך טבעי ונעים.
שיחות מצחיקות ושיחות רציניות ועוד חיבוקים וליטופים. האנשים מתחלפים אבל אני מרגישה מסופקת ולא חוזרת פנימה . המתוקונת לידי והגבר בא מדי פעם לנוח ולקשקש איתנו .
ומרגיש שנוצרת איזו דינימיקה טובה בין כולם.
שלווה שכזו ,הכל טוב וזה נעים לי ממש.
הופתעתי מאוד מעצמי ,הופתעתי עוד יותר מהחיבור לשניהם.
היתה לי שיחה טובה עם המארח ובת הזוג שלו.
זה כל כך שונה להגיע לבד למקום כזה.
תמיד חששתי ,תמיד פחדתי אבל הבנתי שזה בדיוק מה שאני צריכה כדי להתגבר על הפחד.
כשאני באה עם בן זוג ,אני סומכת עליו שיוביל.
כשאני באה לבד ,אני זו שמובילה כי אין לי על מי לסמוך ואז האנרגיה שונה לגמרי.
אם אשוב למרחב כזה או אחר ?
אולי.
עדיין לא מתכננת כלום או מחליטה.
דוקא הספונטניות הקלילה שבה זה קרה ,עזרה לי יותר.
משאירה מקום להפתעות.
♣♦♠♥
