לפעמים אני לא מוצאת את המקום שלי
לא משנה איפה אני נמצאת ,יש תמיד אנשים איתי
וכמה שאני אוהבת חברה
לפעמים אני כמהה ללבד.
חצי שעה לבד ,שקט ,לראות טלויזיה בשקט
מרגיש לי שאני נמחקת ,שאני מתפקדת בבית על תקן מצרך ולא כבן אדם שחי פה.
רק בן אדם שמשרת פה.
החדר שלי הכי מבולגן בבית
אני עדיין ישנה עם חצי ארון על חצי מיטה
נעלים מפוזרות בכל מקום
שידת האיפור כמו אחרי פיגוע....
ואין לי זמן
ואין לי חשק
לטפל בדברים שלי
כשאני כל הזמן עסוקה בלטפל בדברים של אחרים
אז מחר
ומגיע עוד מחר
ועוד מחר
ועוד מחר
אז מחליפה מצעים כי צריך
זורקת בגדים לסל הכביסה
והסדר ? מחר
ועוד מחר
ועוד מחר .
וכולן מתקלחות במקלחת שלי
ומשתמשות בדברים שלי
ולפעמים בא לי....
בא לי שיהיה לי גם מקום משלי
בשקט שלי
בפינה שלי.
ולא להיות מצרך נזקק בחיים של אחרים.
הסופש הארוך הזה בבית חירפן אותי טוטלית
מזל שמחר חוזרים לשגרת עבודה.
לפחות שם -אני בורחת.
🌪🌀