היום ניסיתי לקום במוד אחר.
להיות קצת יותר אופטימית
להתמקד במה שיש
(בעיקר עבודה ,בית )
לנסות להתרכז יותר בעבודה
(לא ממש צלח ,הנושא החדש מכניס אותי לפניקה)
שיחה עם חברות
קשקוקים עם קיפודים
ואפילו פלירטוטים עם הוויצ'ר.
כביסה ,בישול ,השיט הרגיל.
עד שעה 14:00 . בדיוק.
לא . לא היתה אזעקה .
הגוף שלי פשוט החליט שמספיק לו.
הרגשתי שאם בזה הרגע אני לא נכנסת למיטה,אני פשוט נרדמת ככה ,על הכסא.
כמו שקרה אתמול בלילה שככה מוקדם נרדמתי.
אז קמתי והחלטתי שהכל יחכה ופשוט נכנסתי למיטה
ישנתי שינה עמוקה ,כמעט שעתיים.
עד שאיזה אדיוט מהעבודה התקשר וכמובן שלא נענה...
קמתי דיי אפופה . משלוח של קניות הגיע אבל נשאר לחכות עוד שעה על רצפת המטבח.
עוד אזעקה ויאללה לממ'ד
ומאז ישיבה מבוטטת על הספה בחוסר מעש טוטלי.
חברה מכשפה כמוני אמרה לי שאני צריכה עכשו לעזוב הכל ולטפל בעצמי.
למי יש כוח לזה.
ניסיתי קצת היום והנה מה שקרה
ואולי זה מה שהיה צריך לקרות.
אחרי כמעט חודש ללא שינה ,העייפוץ משתלטת עליי טוטלית.
ואני צריכה לישון.
לא תמיד מצליחה . אבל צריכה.
מחר הבטחתי לעצמי שאקנה צבע לשיער
אני לא אוהבת את הצבע הלבן הזה
עושה לי קונוטציות של אבל וצער
ולא חסר מזה עכשו.
אז הגיע הזמן לצבוע ולחדש
ולהרגיש קצת שפיות.
המפגש בשבוע שעבר נראה לי כל כך רחוק
כאילו קרה במאה הקודמת
וכבר עבר עוד שבוע
מחר עוד סופש . לא שונה מקודמיו.
מאחלת לי למצוא בו שלווה במקום החידלון הרגיל שאני צוללת אליו.